הִתְחַלָּה
עריכה
- לשון המקרא נעשה חולה ובעיקר בתרמית הראה עצמו כאילו הוא חולה
- ”וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ כִּי בְתוּלָה הִיא“ (שמואל ב׳ יג, פסוק ב)
- ”וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל..וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ“ (שמואל ב׳ יג, פסוקים ה – ו)
מן חָלָה המילה מופיעה 3 פעמים במקרא באותו עניין במופעה הראשון על פי ההקשר מובנה נֶחֱלָה.
ניתוח דקדוקי
|
---|
כתיב מלא |
התחלה
|
הגייה* |
hatchala
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
ת־ח־ל
|
דרך תצורה |
משקל הַקְטָלָה
|
נטיות |
הַתְחָלַת־; ר׳ הַתְחָלוֹת
|
- לשון חז"ל החלק הפותח בכל מעשה
- ”מאימתי התחלת תספורת, אמר רב אבין משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו; ומאימתי התחלת מרחץ, אמר רב אבין משיערה מעפרתו הימנו; ומאימתי התחלת בורסקי, משיקשור בין כתיפיו; ומאימתי התחלת אכילה, רב אמר משיטול ידיו“ (בבלי, מסכת שבת – דף ט, עמוד ב)
- ”וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ קִבֵּל עָלָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ, וְאֵין וַיּוֹאֶל אֶלָּא לְשׁוֹן הַתְחָלָה“ (שמות רבה, פרשה א, סימן לג)
- ”וְכֵן רִאשׁוֹן לִשְׁלֹל הַהִתְאַחֲרוּת לֹא לְקַיֵּם לוֹ הַהַתְחָלָה וְכֵן אַחֲרוֹן לִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הַכִּלָּיוֹן לֹא לְקַיֵּם לוֹ הָתִּכְלָה.“ (ספר הכוזרי, מאמר שני, פסוק ב)
- שם פעולה מן התחיל. מקבילה בארמית: אִתְחַלְתָּא
מילים נרדפות
עריכה