התחלה

הִתְחַלָּה

לשון המקרא נעשה חולה ובעיקר בתרמית הראה עצמו כאילו הוא חולה
- ”וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ כִּי בְתוּלָה הִיא“ (שמואל ב׳ יג, פסוק ב)
- ”וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל..וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ“ (שמואל ב׳ יג, פסוקים ה–ו)

מן חָלָה המילה מופיעה 3 פעמים במקרא באותו עניין במופעה הראשון על פי ההקשר מובנה נֶחֱלָה.

מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש או שהוא חסר סעיף מהותי כגון ניתוח דקדוקי. קראו על כתיבת ערכים בוויקימילון וראו כיצד אתם יכולים לסייע ולתרום לערך זה.

לשון חז"ל החלק הפותח בכל מעשה
- ”מאימתי התחלת תספורת, אמר רב אבין משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו; ומאימתי התחלת מרחץ, אמר רב אבין משיערה מעפרתו הימנו; ומאימתי התחלת בורסקי, משיקשור בין כתיפיו; ומאימתי התחלת אכילה, רב אמר משיטול ידיו“ (בבלי, מסכת שבת – דף ט, עמוד ב)
- ”וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ קִבֵּל עָלָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ, וְאֵין וַיּוֹאֶל אֶלָּא לְשׁוֹן הַתְחָלָה“ (שמות רבה, פרשה א, סימן לג)
- ”וְכֵן רִאשׁוֹן לִשְׁלֹל הַהִתְאַחֲרוּת לֹא לְקַיֵּם לוֹ הַהַתְחָלָה וְכֵן אַחֲרוֹן לִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הַכִּלָּיוֹן לֹא לְקַיֵּם לוֹ הָתִּכְלָה.“ (ספר הכוזרי, מאמר שני, פסוק ב)