ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
איבר
|
הגייה* |
evar
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ אֵיבָרִים
|
- אחד מחלקי הגוף; קבוצה של רקמות הפועלות במשותף לביצוע תפקיד מסוים.
- ”דְּבַשׁ, כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית; שֶׁמֶן, כְּדֵי לָסוּךְ אֵיבָר קָטָן; מַיִם, כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹר; וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין, בָּרְבִיעִית.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ח, משנה א)
- ”הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד, מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו; יָצָא רֻבּוֹ, אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק ז, משנה ו)
- לאחר שנפצע בידו הבין עד כמה איבר זה חיוני לתפקודו היומיומי.
- חלק מנוסחה מתמטית.
ערך בוויקיפדיה: איבר |