פִּקֵּחַעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פיקח
הגייה* pikeach
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
דרך תצורה משקל קִטֵּל
נטיות ר׳ פִּקְחִים
  1. שאינו עיוור.
    • ”וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.“ (שמות כג, פסוק ח)
  2. שאינו חירש.
  3. שמחשבתו בהירה וצלולה.
  4. (הלכה) אדם שהוא אחראי למעשיו, בעל זכויות וחובות בהלכה היהודית.

גיזרוןעריכה

  • המשמעויות הרחבות נובעות מהפועל פָּקַח ומשמעות התואר בבסיס הוא פתוח.

מובאות נוספותעריכה

  • בחז"ל גם פִּכֵּחַ
  • ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה“ (שמות ד, פסוק יא)[1]

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1.   בפסוק זה מופיעה המילה 'פיקח' בין שני ניגודיה (חרש ועור). אפשר לראות כאן דוגמא לתופעה שנקראת בפי חז"ל '"מקרא נדרש לפניו ולאחריו" (או בשמה הלועזי – תקבולת יאנוס).

פָּקַחעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא פקח
שורש וגזרה פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
בניין פָּעַל (קַל)
  1. פתח, בפרט פתח עיניים או אוזניים.
    • "וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג ז)
    • "וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע, וַיֹּאמַר, יְהוָה, פְּקַח-נָא אֶת-עֵינָיו וְיִרְאֶה; וַיִּפְקַח יְהוָה, אֶת-עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ, סְבִיבֹת אֱלִישָׁע" (מלכים ב ו יז)
    • "ראית [רָאוֹת] רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע" (ישעיהו מב כ)

נגזרותעריכה

ניגודיםעריכה

מידע נוסףעריכה

  • במקרא מופיע: "רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי; לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי, לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב; לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ" (ישעיהו סא א). הפרשנים מבארים לרוב את "פקח־קוח" בתור "יפתח את אסוריהם", וחלקם פרשו "קוח" כקשור ל"לָקוּחַ". כלומר, האסירים ישוחררו ויילקחו חזרה, או לחליפין ישוחררו מהמקום אליו נלקחו. מאידך גיסא, רד"ק ואחרים פירשו את "פקחקוח" כמילה אחת מהמקור "פקח", כמו "פתלתל" [1]
  • מן מכתבי לכיש ניתן להבחין בביטוי עברי שהיה נפוץ בתקופת המקרא המופיע בצורת ציווי-"פקח אוזן...(עבדך)" בהוראת עדכֵּן!,סָפֵּר!

הערות שולייםעריכה

  1.   רד"ק, "ספר השורשים לרד"ק, שורש פקח". ‏Hebrew Books‏, 15/10/2009.

פִּקֵּחַעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא פיקח
שורש וגזרה פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
בניין פִּעֵל
  1. (פיקח על) הקפיד על ביצוע תהליך כלשהו.
  2. פתח וחשף.
    • "מי שנפלה עליו מפולת--ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל--מפקחין עליו" (משנה יומא ח ה)
    • "ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונא היה מפקח בגל ונתכוון להעלות צרור של זהובים עמו מותר" (ירושלמי שבת פרק יג הלכה ו)

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

מידע נוסףעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

פֻּקַּחעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא פוקח
שורש וגזרה פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
בניין פֻּעַל
  1. שהשגיחו עליו.
    • מחירי הדירות בשוק מפוקחים על־ידי משרד השיכון.
  2. שפרקו אותו.
    • גל האבנים פוקח אבן אחר אבן עד שפורק כולו.

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

פַּקָּחעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פקח
הגייה* pakach
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש פ־ק־חגזרת השלמים,ל"ג
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות נ׳ פַּקָּחִית; ר׳ פַּקָּחִים; פַּקַּח־, ר׳ פַּקָּחֵי־
  1. אדם שתפקידו לפקח.
    • הפקח העירוני השגיח על ניקיון הרחוב.

גיזרוןעריכה

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה