השורש פ־ת־ח א הוא שורש מגזרת השלמים.
פ־ת־ח א |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
פָּתַח |
פּוֹתֵחַ
(ב׳ פעוּל: פָּתוּחַ) |
יִפְתַח |
פְּתַח |
לִפְתֹּחַ |
נִפְעַל |
נִפְתַּח |
נִפְתָּח |
יִפָּתֵחַ |
הִפָּתֵחַ |
לְהִפָּתֵחַ |
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
פִּתַּח |
מְפַתֵּחַ |
יְפַתַּח |
פַּתַּח |
לְפַתֵּחַ |
פֻּעַל |
פֻּתַּח |
מְפֻתָּח |
יְפֻתַּח |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְפַּתַּח |
מִתְפַּתֵּחַ |
יִתְפַּתַּח |
הִתְפַּתַּח |
לְהִתְפַּתֵּחַ |
- בבניין נפעל, הצורה בפתח גנובה היא זו המופיעה במקורות: ”הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ“ (יחזקאל מד, פסוק ב).
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)
|