נָבוֹן

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נבון
הגייה* navon
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ב־י־ן
דרך תצורה משקל נִקְטָל
נטיות ר׳ נְבוֹנִים; נ׳ נְבוֹנָה, נ"ר נְבוֹנוֹת
  1. שמפעיל שיקול-דעת, מהיר מחשבה.
    • ”וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל־יוֹסֵף; אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת־כָּל־זֹאת, אֵין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.“ (בראשית מא, פסוק לט)
    • ”הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם; וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם.“ (דברים יא, פסוק ג)
    • ”כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ – בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה, וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה; חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.“ (ירמיהו ד, פסוק כב)
    • ”בִּקֶּשׁ־לֵץ חָכְמָה וָאָיִן; וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל.“ (משלי יד, פסוק ו)

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה


השורש בין

השורש ב־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים

עריכה
ב־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּן בָּן יָבִין בִּין לָבִין
נִפְעַל נָבוֹן נָבוֹן יִבּוֹן הִבּוֹן לְהִבּוֹן
הִפְעִיל הֵבִין מֵבִין יָבִין הָבֵן לְהָבִין
הֻפְעַל הוּבַן מוּבָן יוּבַן -אין- -אין-
פִּעֵל בּוֹנֵן מְבוֹנֵן יְבוֹנֵן בּוֹנֵן לְבוֹנֵן
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבּוֹנֵן מִתְבּוֹנֵן יִתְבּוֹנֵן הִתְבּוֹנֵן לְהִתְבּוֹנֵן

הערה

עריכה
  • בצורת הֶעבר של בניין קל, מופיעה הטיה עם תנועה חוצצת: ”בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים...“ (דניאל ט, פסוק ב). אולם האקדמיה ללשון העברית פסלה הטיה זו, שורש זה ושורשי ע"וי יוטו בלא תנועה חוצצת בזמן העבר; בָּנוּ, בַּנְתִּי, בַּנְתְּ וכו'...

כללי האקדמיה בהטיית פעלים שונים מהגזרות ע"ע וע"וי