הִתְבּוֹנֵן

עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא התבונן
שורש וגזרה ב־י־ן, גזרת נע"ו/י
בניין הִתְפַּעֵל
  1. הִבִּיט; בָּחַן באור עינו וברוחו.
  2. לשון המקרא [לא בשימוש] הֶחְשִׁיב עַצְמוֹ לְחָכָם.
    • ”מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן; כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי.“ (תהלים קיט, פסוק ק)

גיזרון

עריכה
  • מן התנ"ך. מן בינה, ובָּן, וגם בהוראת "להסתכל". ראו, ”וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים בָּא מִן הַמַּעֲרָב“ (דניאל ח, פסוק ה)
  • באכדית שנתגלתה בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V , מצויה התיבה :("בֻּוּנֻ","בֻּונַּנֻּ" bunnannû ,būnu ,bunnu) במשמעות "קלסתר פָּנים", הסתכל, התבונן. [1]. "בֻּונַּנֻּ" מילה נרדפת אכדית של המילה פנום panum- בהוראת "פָּנים".

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

למשמעות (1):

למשמעות (2):

תרגום

עריכה

למשמעות (1):

השורש בין

השורש ב־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים

עריכה
ב־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּן בָּן יָבִין בִּין לָבִין
נִפְעַל נָבוֹן נָבוֹן יִבּוֹן הִבּוֹן לְהִבּוֹן
הִפְעִיל הֵבִין מֵבִין יָבִין הָבֵן לְהָבִין
הֻפְעַל הוּבַן מוּבָן יוּבַן -אין- -אין-
פִּעֵל בּוֹנֵן מְבוֹנֵן יְבוֹנֵן בּוֹנֵן לְבוֹנֵן
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבּוֹנֵן מִתְבּוֹנֵן יִתְבּוֹנֵן הִתְבּוֹנֵן לְהִתְבּוֹנֵן

הערה

עריכה
  • בצורת הֶעבר של בניין קל, מופיעה הטיה עם תנועה חוצצת: ”בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים...“ (דניאל ט, פסוק ב). אולם האקדמיה ללשון העברית פסלה הטיה זו, שורש זה ושורשי ע"וי יוטו בלא תנועה חוצצת בזמן העבר; בָּנוּ, בַּנְתִּי, בַּנְתְּ וכו'...

כללי האקדמיה בהטיית פעלים שונים מהגזרות ע"ע וע"וי

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny