כתם
(הופנה מהדף כתום)
כָּתֹם
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | כתום |
הגייה* | katom |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | כ־ת־ם |
דרך תצורה | משקל קָטֹל |
נטיות | ר׳ כּתֻמִּים; נ׳ כְּתֻמָּה, נ"ר כְּתֻמּוֹת |
בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. |
כתום | |
---|---|
אורך גל | 585-620 ננומטר |
צבעים ראשיים | |
צבעים משניים | |
צבעים נוספים | |
אֱגוֹז | אְזמָרַגְדּ | אִינְדִּיגוֹ | אַלּוֹן | אַרְגָּמָן | בּוֹרְדוֹ | בֵּז' | זָהָב | חָקִי | כְּחַלְחַל | טוּרְקִיז | כֶּסֶף | לִילָךְ | מָגֶנְטָה | מְתֻלָּע | סְגַלְגַּל | פוּקְסְיָה | צִיאָן | קְרֶם | שָׁחוּם | תַּרְשִׁישׁ |
- עברית חדשה כל צבע בעל אורך גל של בערך 585–620 ננומטר. אורך הגל שבין אדום לצהוב בספקטרום של אור נראה.
- ”וּבַפִּנָּה אַלְמָן וְיָתוֹם – / לוּלָב חִוָּר, אֶתְרוֹג כָּתֹם“ (עבים חושרים, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- במקרא שורש כ-ת-ם נקשר במשמעות של ח-ת-ם, השוו חתם בהוראת הותיר סימן מזהה, ככתוב: ”כִּ֤י אִם־תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר וְתַרְבִּי־לָ֖ךְ בֹּרִ֑ית נִכְתָּ֤ם עֲוֺנֵךְ֙ לְפָנַ֔י נְאֻ֖ם אֲדנָ֥י יְהֹוִֽה“ (ירמיהו ב, פסוק כב).
- הכֶּתֶם המופיעה במקרא משמשת בהוראת צבע הזהב.
תרגום
עריכה- אנגלית: orange
- אספרנטו: oranĝa
- ערבית: بُرْتُقَالِي (תעתיק: בֻרְתֻקַאלִי)
- צרפתית: orange
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: כתום |
כֶּתֶם
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | כתם |
הגייה* | ketem |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | כ־ת־ם |
דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
נטיות | ר׳ כְּתָמִים, כִּתְמֵי־ |
בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. |
- לשון חז"ל אזור מלוכלך (בעיקר בבגד).
- ”מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבֹרִית, קְמוֹנְיָא וְאַשְׁלָג, כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ט, משנה ה)
- ”הָרוֹאָה כֶתֶם, הֲרֵי זוֹ מְקֻלְקֶלֶת, וְחוֹשֶׁשֶׁת מִשּׁוּם זוֹב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין בַּכְּתָמִים מִשּׁוּם זוֹב.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ו, משנה יג)
- ”וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בֶּחָלוּק, מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה בוֹ כֶּתֶם, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּס.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ז, משנה ב)
- השמן, שניתז על חולצתי, השאיר עליה כתם.
- בהשאלה מן (1): אזור הצבוע בצבע אחד על רקע של צבע אחר.
- "הֵי, כַּמָּה יַעֲלֶה לִי זֶה הַסּוּס הַנֶּהְדָר / עִם כֶּתֶם עַל הַמֵּצַח, וְכֶתֶם עַל הַגַּב, / וְשַׂעֲרָה שֶׁל כֶּסֶף זוֹהֶרֶת בַּזָּנָב?" (בָּלָדָה עַל הַסּוּס , מאת יורם טהרלב)
- גופו של נמר מכוסה בכתמים הקרויים חברבורות.
- לשון המקרא [מליצה] זהב יקר ומובחר.
- ”אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי-קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל-חוּצוֹת“ (איכה ד, פסוק א)
- ”הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם / וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן / שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם / הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.“ (הַקַּיִץ גֹּוֵעַ, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ, / דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם.“ (שָׁם הָרֵי גוֹלָן, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)
- ”שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה / כּוֹרְעָה בָּרוּחַ / מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב / וּבְמֶרְחַב הָרִים / יוֹם כְּבָר יָפוּחַ / הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב“ (שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה, מאת מתתיהו שלם בזֶמֶרֶשֶׁת)
גיזרון
עריכה- (1+2) המילה משותפת לארמית: כִּתְמָא. ובדומה בסורית: ܟܘܼܬܡܵܐ (כּוּתְמָא) - נקודת חן. והפועל ܟܬܵܡܵܐ (כְּתָמָא) - להשאיר סימן, ללְצַלֵּק. הוראה נוספת לפועל היא לכסות, להסתיר, מאכדית: katāmu - לכסות, להחביא.
- (3) במצרית-תיכונה נמצא הביטוי (nb-n-ktm) בהוראת: זהב של כתם. יש אומרים ש'כתם' הוא כינויה של נוביה במצרית.[1] אחרים גוזרים מאכדית: kutīmu - צורף זהב, ובצורה דומה באבלאית: kutim, כנראה במקור משומרית: kù.dím, כולם בהוראת: זהב.[2].
- (3) פרופ' טור סיני מוסר כי להערכתו חל בלבול-מעתיק בפסוק זה: ”וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים“ (הושע יג, פסוק ב) ובמקום יש לכתוב: "מִכֶּסֶף מִכְתָּם נוב" שכן ארץ נוב המקראית נודעה כמקור הכתם המשובח ביותר, והשוו לסעיף קודם ממצרית-תיכונה.
- כתם אופז (3)
- כתם אופיר (3)
- כתם פז (3)
- כתם שמש
- מסיר כתמים
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכה- רבב (1)
תרגום
עריכהסימוכין
עריכה- ↑ JH Hartly, The Book of Job, p. 379. ע' חכם, דעת מקרא, איכה ד,א.
- ↑ דמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא. יב' , No. 4 (48) (תש"מ / 1979), pp. 113