ציץ

צִיץ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ציץ
הגייה*	tzitz
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־ו־ץ
דרך תצורה	משקל קִיל
נטיות	ר׳ צִיצִים; צִיץ־, ר׳ צִיצֵי־

1. תחילת גדילת הפרי בעודו קטן מאוד, מיד בהתגלותו אחר נשירת הפרחים שכיסו עליו.

   • ”וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים“ (במדבר יז, פסוק כג)
   • ”וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה“ (מלכים א׳ ו, פסוק יח)
   • ”כָּל צִיץ חָדָשׁ / לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂחֵק / לִקְרַאת בּוֹאוֹ“ (כָּתְנוֹת פַּסִּים לָבַש הַגָּן, מאת אבן עזרא, בפרויקט בן יהודה)
   • ”מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי / נִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ, / נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל-בֵּיתִי.“ (קוּמִי צְאִי, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
   • באותו מעילון עם אותו ציץ הורד (וידוי, מאת אלכסנדר פן)

2. שמו של תכשיט־זהב שענד הכוהן הגדול בבית המקדש על מצחו.

   • ”וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוה.“ (שמות כח, פסוק לו)

3. כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ.

   • על הפסוק ”תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן.“ (ירמיהו מח, פסוק ט)

   מפרש רש"י: "תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב" - תנו כנף למואב כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" (במדבר טו, פסוק לט) "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (יחזקאל ח, פסוק ג). (רש"י על ירמיהו מ"ח - פסוק ט')

   • "יש ציצין מעכבין את המילה, ויש ציצין שאין מעכבין את המילה. כיצד? אם נשאר מעור הערלה עור החופה רוב גבהה של עטרה - הרי זה ערל כמות שהיה, וזה העור הוא ציץ המעכב; ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופה רוב גבהה של עטרה - זהו ציץ שאינו מעכב" (רמב"ם הלכות מילה ב ג)

גיזרון

• לשון המקרא.
• השרש צ־ו־ץ משמעו "הופעה ראשונית", כמו בפעלים צץ, הציץ. צרוף דומה של משמעויות ישנו בשורש נ־ב־ט, ממנו נגזרות נֶבֶט, הביט, בשורש طلع בערבית (המתאר נביטה/יציאה והבטה) ובאחרים.
• לדעת פליקס 'ניצן' במקרא הוא הפרח, ו'ציץ' הוא הפרח הפתוח.

מידע נוסף

• מילה השייכת לרובד עברי קדום, נכנסה לשימוש במאה ה-13 לפנה"ס, בתקופת נדודי בני ישראל, והקמת אהל מועד.

צירופים

• פטור ציצים
• ציץ נובל

נגזרות

• ציצה
• ציצית
• ציצי

מילים נרדפות

• ניצן (1)

תרגום

• אנגלית: bud‏‏‏‏

ראו גם

• סמדר

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ציץ

ראו גם

• שָׁרַק

צִיֵּץ א

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צייץ
שורש וגזרה	צ־ו־ץ[דרושה הבהרה]
בניין	פִּעֵל

1. לשון חז"ל השמיע קול כקול הציפור, שרק.

   • ”א"ר יצחק חלום עומד על כנו צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ חמור נוהק ויודע על מה נוהק.“ (קהלת רבה, פרשה א, סימן א)
   • המצפצפים אלו דמצייצין, והמהגים אלו דמנהמין ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תיג

2. [סלנג] (אינטרנט) העלה רשומה קצרה (בת 140 תווים) ברשת החברתית הנודעת.

   • נזכיר כי מורי צייץ בסוף השבוע בעד ההפגנות הרבות בהונג קונג כנגד השלטונות הסיניים באי הקטן, אך הספיק כבר למחוק את הציוץ מהחשבון שלו.
     (שירות גלובס, "מאמן ה־NBA שתמך במחאה בהונג קונג וסיבך את הקבוצה עם הספונסרים מסין". ‏גלובס‏, 07.10.2019)

3. בהשאלה מן (1): השמיע קול קל.

   • ”אמר ליה שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתיליד עד שבתא“ (בבלי, מסכת נידה – דף מב, עמוד ב)
   • עשיתי זאת בריש גלי ואף אחד לא העיז לצייץ.
   • אם אשמע שמישהו אפילו יצייץ הוא יוצא מהכיתה עד לסוף השיעור.

גיזרון

• אונומטופיאה. גזירת פועל מן צְוִיץ.

נגזרות

• ציוץ
• צֻיָּץ (צורת הסביל)

מילים נרדפות

• צפצף (1)

תרגום

• אנגלית: tweet‏‏‏‏
• גרמנית: zwitschern‏‏‏‏
• ספרדית: piar‏‏‏‏ (1), tuitear‏‏‏‏ (2)

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: טוויטר

צִיֵּץ ב

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צייץ
שורש וגזרה	צ־ו־ץ
בניין	פִּעֵל

1. לשון חז"ל [הלכה] הטיל ציצית בבגד.

   • ”ושוין, שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו“ (בבלי, מסכת שבת – דף קלא, עמוד א)
   • טלית שאינה מצויצת כהלכתה.

גיזרון

גזירת פועל מהשורש המקראי במילה צִיץ וציצית.

נגזרות

• צֻיַּץ (צורת הסביל)
  • מצוייץ