Filenew.png יש להוסיף לדף זה את הערכים: צִיֵּץ, צֻיָּץ.

צִיץעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ציץ
הגייה* tzitz
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ו־ץ
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות ר׳ צִיצִים; צִיץ־, ר׳ צִיצֵי־
  1. תחילת גדילת הפרי בעודו קטן מאוד, מיד בהתגלותו אחר נשירת הפרחים שכיסו עליו.
  2. שמו של תכשיט־זהב שענד הכוהן הגדול בבית המקדש על מצחו.
    • ”וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'“ (שמות כח, פסוק לו)
  3. כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ.
    • על הפסוק ”תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן.“ (ירמיהו מח, פסוק ט)
    מפרש רש"י: "תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב" - תנו כנף למואב כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" (במדבר טו, פסוק לט) "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (יחזקאל ח, פסוק ג). (רש"י על ירמיהו מ"ח - פסוק ט')
    • "יש ציצין מעכבין את המילה, ויש ציצין שאין מעכבין את המילה. כיצד? אם נשאר מעור הערלה עור החופה רוב גבהה של עטרה - הרי זה ערל כמות שהיה, וזה העור הוא ציץ המעכב; ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופה רוב גבהה של עטרה - זהו ציץ שאינו מעכב" (רמב"ם הלכות מילה ב ג)

גיזרוןעריכה

  • לשון המקרא.
  • השרש צ־ו־ץ משמעו "הופעה ראשונית", כמו בפעלים צץ, הציץ. צרוף דומה של משמעויות ישנו בשורש נ־ב־ט, ממנו נגזרות נֶבֶט, הביט, בשורש طلع בערבית (המתאר נביטה/יציאה והבטה) ובאחרים.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: bud‏‏‏‏

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: ציץ


השורש צוץ

השורש צ־ו־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעליםעריכה

צ־ו־ץ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צָץ צָץ יָצוּץ צוּץ לָצוּץ
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הֵצִיץ מֵצִיץ יָצִיץ הָצֵץ לְהָצִיץ
הֻפְעַל הוּצַץ מוּצָץ יוּצַץ -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-