הציץ
הֵצִיץ
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | צ־ו־ץ |
| בניין | הִפְעִיל |
- לשון המקרא גילה את עצמו, הוציא ראשו ממקום נסתר כדי כדי להֵיראות. גם כדי לראות בלא להֵיראות. [ספרותי] הביט במבט חטוף או בהיחבא.
- ”הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחֲלּנוֹת מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים“ (שיר השירים ב, פסוק ט)
- ”משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם“ (בראשית רבה, פרשה לט, סימן א)
- השמיכה הזו קצרה מידי, כפות הרגלים מציצות החוצה וקר לי.
- "ליד שולחן ארוחת הבוקר היה אבא מציץ בי לרגע בעיני כלב חומות עגומות, ומיד היה מבטו בורח מפני מבטי ותחפר עמוק מאחורי עיתונו." (סיפור על אהבה וחושך מאת עמוס עוז
- ”או שאול טשרניחובסקי, גנדרן יפהפה, שהיה מתיישב מול המזנון שבביתנו, מציץ בראי ומסרק בלי הרף את בלוריתו.“ (א. א. קבק: אמא קראה לו "בעל הרומנים", מאת אילת נגב, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- מן המקרא. ראו צִיץ.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכה
| השורש צוץ | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|