שרק
ערך זה עוסק בהשמעת קול וקישוט. לערך העוסק בכתיב מקראי שֹרֵק או שֹרֵקָה; ראו שורק.
שָׁרַק עריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | שרק |
| שורש וגזרה | שׁ־ר־ק |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא הוציא קול דק גבוה בנשיפת אויר מפיו. כמחווה לזעזוע, או כדי להעביר מסר למרחק.
- ”סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ“ (איכה ב, פסוק טו)
- ”וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא“ (ישעיהו ה, פסוק כו)
- ”אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ אשרקה להם ואקבצם“ (זכריה י, פסוק ח)
- ” כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה אדני כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה“ (מלכים א׳ ט, פסוק ח)
- "עם הרוח הנוגנת במצובה / ושורקת בעברון. / כי הרוח, כן הרוח, / כאן הרוח רון תרון." (בוא איתי אל הגליל, מאת אהוד מנור)
גיזרון עריכה
נגזרות עריכה
תרגום עריכה
- אנגלית: whistle
ראו גם עריכה
שְֹרָק עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שרק |
| הגייה* | srak |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׂ־ר־ק |
| דרך תצורה | משקל קְטָל |
| נטיות | |
- איפור המשמש להגברת הצבע בפנים.
- ”לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן“ (בבלי, מסכת כתובות – דף יז, עמוד א)
- ”אלו הן תכשיטי נשים: כוחלת, ופוקסת, ומעבירה שרק על פניה“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף ט, עמוד ב)
- "ולא תעביר שרק על פניה מפני שצובעת" (ילקוט שמעוני בראשית)
- המובחר שבגֶּפן
גיזרון עריכה
- מן שׂוֹרֵק. מופיע במקרא גם בצורה: שָׂרֹק במשקל קָטֹל: ”סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים“ (זכריה א, פסוק ח).
- בערבית מצוי הפועל בהגיית: שַׁרַקַ (شَرَقَ) שמשמעותו 'זרח', 'הופיע', 'נגלה'. ממנו נגזרה המילה שַׁרְק (شَرْقٌ) שמשמעותה 'מזרח'. כהני המקדש בבית שמש הסמוך לנחל שורק עסקו בתצפיות אסטרונומיות שנועדו בין השאר לקבוע את מועדי החגים, פתח הנחל היה בו כדי להראות את הזריחה-רק בימים השווים באביב ובסוף הקיץ, בימים הארוכים של הקיץ הייתה הזריחה מופיעה בזווית - כח'° מעלות צפונה מפתח הנחל, ובימים הקצרים כח'° מעלות דרומה לפתח. בפתח הנחל ממש זרחה השמש רק בימים השווים, בתאריכים שחפפו לשני ראשי השנה שנחוגו: באביב-בפסח, ובסוף הקיץ-בראש השנה [1]. וכבר עמד על כך בעבר החוקר דב אשבל - כי יתכן והשדה הסמנטי של שורק כרוך במשמעות אסטרונומית: "השמש העולה במזרח" (ועִמָּהּ עולה גם גָּוֶן חכלילי-אדמדם).
- שרק, בהוראת צבע אדמדם. ”אָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סורי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה“ (ירמיהו ב, פסוק כא) - "כרם שורק" הוא כרם בו צבע הגפן השתנה מירוק לסמוק מבריק ואדמדם. תיבת "שרק" מקבילה בסיכול אותיות לתיבת "סִקרא" התלמודית (שבת קד ע"ב; מנחות צז ע"ב), בהוראת סוג חומר המשמש עד לתקופה המודרנית, במזרח, כחומר לצביעת הציפורניים, ובקרב חז"ל נחשב הסקרא כצבע האדום המובהק [2]. בחז"ל משמש הפועל "סרק" במשמעות: "לטוח בחומר אדום": ”סְרָקָן אוֹ כִּרְכְּמָן“ (משנה, מסכת כלים – פרק טו, משנה ב), - צבען בצבע אדום או צהוב (כצבע הכרכום); ”שׂרקין ליה תנורא ביומא טבא“ (בבלי, מסכת ביצה – דף לב, עמוד ב) - טחים בטיט (הערוך, שרק).
צירופים עריכה
- ללא כחל ושרק
- נחל שורק (:2)
מילים נרדפות עריכה
ראו גם עריכה
הערה עריכה
- (2:) תיבת "שרק" מופיעה גם כשם פרטי מסוף ימי ממלכת יהודה באוסטרקון מנהלי מארץ ישראל של ימי בית ראשון בצורה: אחיהו בן השרק[3]