”בית-הכלא על אסיריו, על הנדונים-לגרדום ועל לוחמי המחתרת לא שימש נושא ליצירה ספרותית אלא ליומנים קלושים ונסיונות סרק מלאכותיים, אפילו כשנזקקו לנושאים אלה סופרים-של-ממש ואף הטובים שבהם;“ (הספרות והמלחמה, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
”יש ענינים מעשיים וריאליים שמתווכחים עליהם למעשה ואין זה אלא ויכוח סרק, ויש שמתווכחים על דברים מופשטים כביכול והחיים מוכיחים שאין זה ויכוח סרק כלל, אלא ענין ריאלי ביותר.“ (בין זהב נוצץ לאש צורבת, מאת מנחם אוסישקין, בפרויקט בן יהודה)
שורש המילה ס־ר־ק (ש־ר־ק) מופיע במקרא: ”וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי.“ (ישעיהו יט, פסוק ט). ונראה שחולק מוצא משותף עם השורש ס־ר־ג .
2; 3. יש מניחים כי הוא היפוך עיצורים מסקר, באקדמיה סבורים לא כך וכי הפועל התפתח בעברית החדשה כהעברת העיניים על פני השטח כמו העברת המסרק על הצמר מתחילתו ועד סופו (ראו קישור למטה).
”עוֹר הַסָּרוֹק, עוֹר הַסּוֹרֵק, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִדְרָס“ (משנה, מסכת כלים – פרק כו, משנה ה) - בספרו: "קדמוניות התלמוד" ב', מוסר פרופסור שמואל קרויס כי הסורק היה משלח ידו של מעבד הצמר שנעזר במסרק בעל שיני ברזל שהיה למעשה ”מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן “ (משנה, מסכת כלים – פרק יג, משנה ח) אבל מ - ”שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם“ (משנה, מסכת כלים – פרק יג, משנה ח) - עדיין היה ראוי לשמש כ - ”מַלְקֵט“ (משנה, מסכת מכות – פרק ג, משנה ה) שנראה כמלקחיים לאסוף השיער, לפי פליניוס הזקן שימש לסריקת עור הקפוד שמלא הוא עקצוצים (מחטים) "הסורק נקרא על שום מלאכת הסריקה, שהוא עושה מן הצמר משיחות משיחות"
בשל עיסוקם בעסקי עצוב, וענינים שברומו של עולם האופנה נפסק כי - ”כל שעסקיו עם הנשים סורו רע כגון הצורפים והסריקים...אין מעמידים מהם לא מלך ולא כהן גדול"“ (בבלי, מסכת קידושין – דף פב, עמוד א)
