עצוב
יש להוסיף לדף זה את הערך: עִצּוּב.
עָצוּבעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עצוב |
| הגייה* | 'atsuv |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ע־צ־ב א |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ עֲצוּבָה, ר׳ עֲצוּבִים, נ"ר עֲצוּבוֹת |
- חש בצער.
- ”כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְהוָה וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ.“ (ישעיהו נד, פסוק ו)
- "כשהיא מחייכת, גם אני מחייכת; / וכשהיא עצובה, אני לא מבינה / איך אפשר להיות עצובה / כשאת הילדה הכי יפה בגן" (הילדה הכי יפה בגן
, מאת יהונתן גפן) - "כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר, / אז בעולם הזה עצוב לנו יותר." (דמעות של מלאכים, מאת דן מינסטר)
גיזרוןעריכה
- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל.