צפר

צָפַר א

לשון המקרא [לא בשימוש] השכים בבוקר.
- ”וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד...“ (שופטים ז, פסוק ג)

עברית חדשה השמיע קול רם להזהיר ולהתריע מפני סכנה.
- האמבולנסים צפרו כל הדרך אל בית החולים.
השמיע קול רם וצורמני בכלי המיועד לכך.
- הנהג העצבני צפר ארוכות, כשהמכונית שלפניו נעצרה עקב תקלה.
- כל הנהגים צפרו בהזדהות לשיירת הנשיא שחלפה בכביש.
- שופט הכדורגל התלונן בפני הגשש החיוור כי אוהד הקבוצה צפר לו באוזנו עד שהחרישה.

על פי אחת הפרשניות למילה ארמית בתלמוד ירושלמי. ”אמר לון אין צפרית חד זמן לבשון לבושיכון ואין צפרית זמן תניין עולין כולכון כחדא“ (ירושלמי, מסכת חגיגה – דף עז, עמוד ד)
תרגום: אָמַר לָהֶם אִם צָפַרְתִּי פַּעַם אחַת לִבְשׁוּ לְבוּשֵׁיכֶם וְאִם צָפַרְתִי פַּעַם שְׁנִיָּה הִכָּנְסוּ כּוּלְכֶם כְּאֶחָד.
מקבילה בערבית: صَفَرَ (צַפַרַ) – שרק, צפצף.
ייתכן שהפועל גזור מן המילה צפור.

רבי דוד פרנקל בפירושו "קרבן העידה": אם צפרתי - אם זעקתי. בהערותיו "שיירי קרבן" מפקפק בזה- מה שפירשתי בקונטרס שהוא לשון זעקה כן פירש בי"מ אך קשה לי לפרש כן שאין לו שורש במקרא ובתרגום ונראה שהוא לשון סביבה כמו צפירת דמסכת כלים פרק י"ז ותדע דאי לשון זעקה הוא יבינו הם שיקרא על אנשים שיבואו אלא ודאי סיבוב בעלמא עשה לסימן לתלמידים שיבואו.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צפר
הגייה^*	tsapar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־פ־ר
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	(נ׳ צַפֶּרֶת או צַפָּרִית) צַפָּרִים (צַפָּרוֹת צַפָּרִיוֹת)

עברית חדשה אדם העוסק בחקר התנהגות הציפורים.
- הרבה מאנשי שמורות הטבע הם צפרים לעת מצוא.