צפירה
צְפִירָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צפירה |
| הגייה* | tsfira |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | צ־פ־ר |
| דרך תצורה | משקל קְטִילָה |
| נטיות | צְפִירַת־; ר׳ צְפִירוֹת |
- לשון המקרא השכמת הבוקר.
- לשון המקרא בד ארוך ומלופף סביב הראש.
- לשון חז"ל תפירה מעוגלת ומסובבת.
- ”הַקֻּפָּה, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ; וְהָעֲרָק, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בוֹ צְפִירָה אֶחָת.“ (משנה, מסכת כלים – פרק טז, משנה ג)
- עברית חדשה קול חד וצורמני מכלי נשיפה או חשמלי המשמש להתראה.
- ”ובשמונה שעות וחמשה וארבעים דקים קול הצפירה נשמע והקטר נע ממקומו.“ (מסביב לעולם בשמונים יום, מאת ז'ול ורן, תרגום: אליעזר בן יהודה, בפרויקט בן יהודה)
- כעשר דקות לפני כניסת שבת נשמעת צפירה ברחבי היישובים.
- האוהדים חגגו ברחובות תוך השמעת צפירות קצובות בצופרי הרכבים.
גיזרון
עריכה- 1. משורש צפרא - בוקר בארמית.
- 3. לפי פרשנים לשון סיבוב ממשמעות (2) במקרא.
- 4. שם פעולה מן צפר. אליעזר בן יהודה הסביר בהערת שוליים בתרגומו לספר: בערבית קול דק והד שיוצא מבין השפתים המקבצים, כעין קול הצפור ועל כן נקראת בעברית צפור. וגם הכלי, החליל הקטן שבו צופרים.( סביב העולם בשמנים יום, עמוד 14, הוצאת "הצבי" 1900)