ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
מיצנפת
הגייה *
mitsne fet
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
צ־נ־ף
דרך תצורה
משקל מִקְטֶלֶת
נטיות
ר׳ מִצְנָפוֹת
מצנפת
(יש לשכתב פירוש זה ): כסוי ראש הדור עשוי בד בעל קצה מחודד.
”וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל-רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל-הַמִּצְנָפֶת .“ (שמות כט , פסוק ו )
”כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יהוה, הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת , וְהָרִים הָעֲטָרָה; זֹאת לֹא-זֹאת – הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ, וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל.“ (יחזקאל כא , פסוק לא )
”בכתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט כתונת היתה מכפרת“ (ירושלמי, מסכת יומא – דף לח, עמוד א )
”צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל! / מִצְנֶפֶת לִי וּגְדִיל! / אַל יָקוּם אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, / מִשְׂחַק פּוּרִים מַתְחִיל!“ (מִשְׂחַק פּוּרִים , מאת לוין קיפניס בזֶמֶרֶשֶׁת )
השוו מצנ פת לתיבות צין ,וצנה (ד') בהוראת צמח מחודד או קוצני ,ערבית: בהגיית שִׂ'ן (سِنّ) בהוראת: מחודד . בשם מצנפת נקרא בעבר הכובע שנחבש על ראש הכהן הגדול. כיום, כובע האפיפיור.(גסניוס). יש מזהים עם מגבעת המקראית וההבדל רק בצורת החבישה[ 1]
ארמית-יהודית,"מִצְנֶפְתָא".
↑ רמב"ם כלי המקדש פרק ח הלכה ב