צִיֵּןעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ציין
שורש וגזרה צ־י־ן
בניין
  1. נתן סימן היכר בדבר.
    • ”כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד“ (משנה, מסכת מעשר שניפרק ה, משנה א)
    • רבי בנאה היה מציין מערות הקבורה של החכמים.
    • המורה ציין לשבח את התנהגותו

גיזרוןעריכה

לשון חז"ל,במקרא הנגזרת צִיּוּן

נגזריםעריכה

מילים נרדפותעריכה

צִיןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צין
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות
  1. שם מדבר בימי קדם.
  2. קוץ

גזרוןעריכה

  • שמו של המדבר נובע מן עצי התמר הקוצניים המצויים בסביבתו. לשון רבים, צנינים.
  • בן-יהודה גורס, "צנה" היא קוץ זחוח,ו"צן" פרושו הוא דקל שעצו קשה
  • רשב"ם - ”הוצין וציצין (בבלי, מסכת בבא בתראדף סט, עמוד ב) - "גם הם מיני דקלים כדתנן (סוכה דף כט) ציני הר הברזל כשרין ויש מפרשים שאין אלו טוענין פירות".
  • יסטרוב מפרש, צִינָּא - קוצי הדקל.

נגזרותעריכה

ראו גםעריכה

צירופיםעריכה