צִנָּה א

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צינה
הגייה* tsina
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־נ־ן
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר': צִנּוֹת או צִנִּים, נ"י: צִנַּת־
  1. קוֹר, קָרָה, הֵעָדֵר חֹם.
    • "נָטֹף נָטְפָה הַדִּמְעָה – וַיִּפֹּל קַו-אוֹר/ וַיַּכֶּנָּה/ צִנָּה הִכְּתָה לְבָבִי: עוֹד אַחַת מְעַט –/ וְדִמְעָתִי אֵינֶנָּה" "נָטֹף נָטְפָה הַדִּמְעָה", חיים נחמן ביאליק
    • "דִּמְעַת עֵינִי בָּקְעָה וְנָטָפָה/ וַתִּמֹּג כֻּלָּהּ בַּכְּפוֹר./ כָּל שֶׁנַּפְשִׁי בְּלַהַט תֹּאבֶה/ נֶאֱפַד צִנָּה וָקֹר" "דִּמְעַת עֵינִי", תרגם מגרמנית: יהודה שרת

גיזרון

עריכה
  • מן צ-נ-ן.

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה


השורש צנן

השורש צ־נ־ן ניטה בבניינים הכבדים על-דרך גזרת השלמים וכן בזמן ההווה של בניין קל, בבניין נפעל ניטה שורש זה על-דרך גזרת חפ"נ בזמני העבר וההווה, יתר ההטיות נעשות על-דרך גזרת ע"ע.

נטיות הפעלים

עריכה
צ־נ־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צַן צוֹנֵן יָצֹן צֹן לָצֹן
נִפְעַל נִצַּן נִצָּן יִצַּן הִצֵּן לְהִצֵּן
הִפְעִיל הֵצֵן מֵצֵן יָצֵן הָצֵן לְהָצֵן
הֻפְעַל הוּצַן מוּצָן יוּצַן -אין- -אין-
פִּעֵל צִנֵּן מְצַנֵּן יְצַנֵּן צַנֵּן לְצַנֵּן
פֻּעַל צֻנַּן מְצֻנָּן יְצֻנַּן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִצְטַנֵּן מִצְטַנֵּן יִצְטַנֵּן הִצְטַנֵּן לְהִצְטַנֵּן

הערה

עריכה

צִנָּה ב

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צינה
הגייה* tsina
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־נ־ן
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר': צִנּוֹת, נ"י: צִנַּת־, נ"ר: צִנּוֹת־
  1. סִירָה קְטַנָּה שקלועה כטנא.
    • ”נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּקָדְשׁוֹ, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם; וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת, וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה.“ (עמוס ד, פסוק ב)
    • ”אז ישב רב החובל ואחוזת מלחיו בצנה וישימו אל האניה האמעריקאנית פניהם לדעת מה נעשה בה.“ ("היום", 26 בפברואר 1886, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

גיזרון

עריכה
  • ארמית: 'צניא' (ṣnˀ). תרגום יונתן הארמי מתרגם את הצירוף מספר עמוס ד',ב': "סירות דוגה" בצירוף: "דגוגית של ציידין", וכנראה הכוונה לסל קלוע בו החזיקו את שלל הדגים שניצודו. לעיני רש"י עמד נוסח תרגום יונתן בו נכתב "בדוגית של ציידין" והוא פירש דוגית/סירה ככלי שיט קטן. פירושו נתקבל, ובשל ההקבלה בפסוק בין "צינות" ל"סירות" יש המפרשים "צינה" כסירה, אף שהדבר אינו ודאי כלל ועיקר.[1] .תיבת צַנָּא מהווה גרסה יהודית-ארמית לתיבה העברית למהדרין:טֶנֵא שהוראתו: סַל קָלוּעַ [2] (צַנָּא←טֶנֵא).

פרשנים מפרשים

עריכה
  • מצודות ציון על עמוס ד ב: "בצנות" - צנה הוא המגן כמו צנה וסוחרה (תהלים צא) ור"ל אניות בדמות צנות.
  • רש"י על עמוס ד ב: "ונשא אתכם בצנות" - ויטלון יתכון עממיא על תריסהון. (תרגום: ויטלו אתכם גויים על מגיניהם).

ראו גם

עריכה

סימוכין

עריכה
  1. אילון גלעד, מה הקשר בין סִיר לסִירָה?, באתר "הארץ", 27 במרץ 2019
  2. מילון אבן שושן, 2010

צִנָּה ג

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צינה
הגייה* tsina
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־נ־ן
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר׳ צִנּוֹת; צִנַּת־, צִנּוֹת־
  1. לשון המקרא מגן גדול נועד לכסוי כלל הגוף העשוי להתגוננות במלחמה.
    • ”וּבָאוּ עָלַיִךְ הֹצֶן רֶכֶב וְגַלְגַּל וּבִקְהַל עַמִּים צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע יָשִׂימוּ עָלַיִךְ סָבִיב...“ (יחזקאל כג, פסוק כד)
    • ”וחץ [וְעֵץ] חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו.“ (שמואל א׳ יז, פסוק ז)
    • ”בְּנֵי יְהוּדָה, נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח--שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת, חֲלוּצֵי צָבָא“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק כה)
  2. לשון המקרא חומה, קיר-מגן, מחסה.
    • ”בְּנוֹתַיִךְ בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יַהֲרֹג וְנָתַן עָלַיִךְ דָּיֵק וְשָׁפַךְ עָלַיִךְ סֹלְלָה וְהֵקִים עָלַיִךְ צִנָּה (יחזקאל כו, פסוק ח)
    • "וְכַצִּנָּה רְצוֹנְךָ תַּעְטְרֵנִי/ הֲקִימֵנִי לְשַׁחֵר אֶת דְּבִירְךָ/ וְאֶת שִׁמְךָ לְבָרֵךְ עוֹרֲרֵנִי" מתוך: "רְשִׁיּוֹת", בית ל'[דרושה הבהרה], רבי יהודה הלוי
  3. עברית חדשה מָחְלק, המִסגרת החלוּלה של האֶקדח האוטומָטי. נועדה להגנת גוף קנה האקדח ולתפעולו התקין.
    • באקדחים חצי אוטומטיים, צנה היא החלק שנע לאחור ולפנים על גבי הגוף. לרוב מכיל את הקנה, אחראי להזנת כדורים מהמחסנית ופליטת התרמיל לאחר הירי.

גיזרון

עריכה
  • מקביל לערבית בהגיית צאנה (صَانَ) בהוראת: לשמור, להגן, לכבד.

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ראו גם

עריכה

צִנָּה ד

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צינה
הגייה* tsina
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־נ־ן
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר׳ צִנּוֹת או צִנִּים; נ"י צִנַּת־
  1. לשון המקרא קוץ, צמח בעל קוצים.
    • צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם.“ (משלי כב, פסוק ה)
  2. לשון חז"ל צמח הגדל בקרקע קשה וחסרת לחות ועליו קצרים וקשים

גזרון

עריכה
  • אולי צורת היחיד של צֵן (משלי כב ה), הקיים רק בריבוי.

פרשנים מפרשים

עריכה
  • רש"י על משלי כב ה: "צנים פחים" - כמו (במדבר לג) לצנינים בצדיכם ובאו עליך הוצן (יחזקאל כ"ג) ל' גדודים ולסטים צנים פחים הם טמונים בדרכי המעקש דרכיו כלומר יסורים מוכנים לו.
  • מצודת דוד על משלי כב ה: "צנים פחים" - קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש, ר"ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח; אבל השומר נפשו וסר מדרך העקש, הנה ירחק מצנים ופחים ולא עליו יהיו.\
  • מצודת ציון על משלי כב ה: "צנים" - קוצים, כמו (במדבר לג): "ולצנינים בצדיכם".

צירופים

עריכה

ראו גם

עריכה

צֹנֶה (גם: צֹאנֶה)

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צונה, צאנה
הגייה* tsone
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
 
צאנה כבשים
  1. לשון המקרא צֹאן.
    • צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי“ (תהילים ח, פסוק ח)
    • ”בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם; וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ“ (במדבר לב, פסוק כד)

גיזרון

עריכה
  • צורת משנה של צאן.

מילים נרדפות

עריכה

ראו גם

עריכה