צנצנת

צִנְצֶנֶת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צנצנת
הגייה^*	tsintsenet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	צ־נ־צ־ן, גזרת המרובעים
דרך תצורה	משקל קִטֶּלֶת
נטיות	ר': צִנְצָנוֹת, ס"י: צִנְצֶנֶת-, שלה: צִנְצַנְתָּהּ

איור של צנצנת

כלי קיבול המיועד לאחסון מזון, עפ"ר מפאת נוזליותו, או לצורך שימורו בנוזל.
- ”וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם“ (שמות טז, פסוק לג)
- ”חביונות הי"ש היו כמעט ריקניות. המדפים הקבועים בקיר, העשויים להעמיד עליהם בקבוקי משקה וצנצנות לממתקים, פנויים.“ (הירושה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”בחיוך שכולו אומר ספק מקביל הכומר המשכיל את חלומו של בלום הצעיר. האומנם יש עתיד לענף זה בארץ הקודש? "אולם לימים – מעיר בלום – שלחתי לו צנצנת דבש מארץ ישראל. תמיד האמנתי בתנ"ך יותר מאשר במומחים למיניהם"…“ (חובב הדבורים, מאת א"ש שטיין, בפרויקט בן יהודה)
- ”ואילו מרת באום החדשה היא שתקנית. יכולה להגיד משהו לחתולה שאינה מעיזה להכנס הביתה. ליתושים מטרידים. או לזבוב עיקש. לצנצנת ריבה שהסתכרה והחמירה פניה. לקומקום שורק או לסתם מגירה שאינה נפתחת על נקלה.“ (עלבונם של כלים, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
- "אַז עַלְמָה יְפַת־עֵינַיִם (בִּים בָּם בּוֹם!) / זָרְקָה לוֹ פֶּרַח מִשָּׁמַיִם (בִּים בָּם בּוֹם!) (×2) / יַחַד עִם צִנְצֶנֶת מַיִם (בִּים בָּם בּוֹם!)" (בִּים בָּם בּוֹם!, מאת יורם טהרלב)
[סלנג] כינוי של הדובר לגבי עצמו כאות לספקנותו.
- אם באמת ראית גמל פורח באויר, אני צנצנת!