קר

יש להוסיף לדף זה את הערך: קֹר.

קַר (גם: קָרַר)

לשון ימי הביניים הָיָה חֲסַר חֹם.
- ”אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים וְאַחְרִב בְּכַף-פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר.“ (מלכים ב׳ יט, פסוק כד)
- ”..כְּמֵי מַעְיָן קָרוּ בְּקֹר לִבִּי“ (יש אח לרחוק, מאת שמואל הנגיד, לפני שנת 1056, באתר מאגרים)
- "וְיִשְׁמֹר מִלִּשְׁתּוֹת מַשְׁקִים קָרִים בְּטֶרֶם יֵקַר גּוּפוֹ מְעַט" משה סטודנצקי, "אורחות חיים", עמ' 199

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קר
הגייה^*	kar
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ק־ר־ר
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	ר׳ קָרִים; נ׳ קָרָה, נ"ר קָרוֹת; קַר־, ר׳ קָרֵי־; נ׳ קָרַת־; נ"ר קָרוֹת־

כוס מים קרים

בעל טמפרטורה נמוכה באופן יחסי, בייחוד בהשוואה לחום גוף האדם.
- ”הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי, שֶׁלֶג לְבָנוֹן: אִם-יִנָּתְשׁוּ, מַיִם זָרִים קָרִים – נוֹזְלִים.“ (ירמיהו יח, פסוק יד)
- ”מַיִם קָרִים, עַל-נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וּשְׁמוּעָה טוֹבָה, מֵאֶרֶץ מֶרְחָק.“ (משלי כה, פסוק כה)
- "ברוב הבריחות ופרצי הזעם / אני זוכר משב רוח קרה / ברוב הרוחות וסופות הגשם / בסוף היום חזרה חזרה" (רוב השעות, מאת עידן רייכל)
מבטא קהות או ריחוק רגשי.
- ”עַל בַּת חֲמוּדוֹת כָּאן הַזֶּמֶר יוּשַׁר / שֶׁאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ הִיא רָצְחָה בְּדָם קַר.“ (בלדה אירית, מאת טום לרר בזֶמֶרֶשֶׁת)