פושר
יש להוסיף לדף זה את הערך: פּוּשֶׁר.
פּוֹשֵׁר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | פושר |
| הגייה* | posher |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | פ־ש־ר ב |
| דרך תצורה | משקל קוֹטֵל |
| נטיות | ר׳ פּוֹשְׁרִים, נ׳ פּוֹשֶׁרֶת נ"ר פּוֹשְׁרוֹת |
- לשון חז"ל בעל טמפרטורה בינונית, לא חם ולא קר.
- ”קיץ, קיץ... האויר – נוח היה לו, לכבוד קיץ, להיות קצת יותר פושר, קצת פחות אֵדי, אבל בכלל... בכלל – קשה, אבל לא רע ביותר...“ (מן המיצר, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- עקב תקלה בדוד המים, התקלחתי אתמול במים פושרים.
- ”אמר ליה מזוג רותחין והיו רותחין פושרין והיו פושרין.“ (בראשית רבה, פרשה פו, סימן ה)
- בהשאלה: שלא ניחן בהתלהבות יתרה.