רגוע
רָגוּעַ
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | רגוע |
| הגייה* | ragua' |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ר־ג־ע |
| דרך תצורה | בינוני פעול |
| נטיות | ר׳ רְגוּעִים רְגוּעַ־; נ׳ רְגוּעָה, נ"ר רְגוּעוֹת |
- לשון ימי הביניים שקט, נינוח ושלו. שאינו מתוח או עצבני (אחרי סערה או כעס וכד').
- קודם הייתי עצבני, עכשיו אני רגוע.
- היא הייתה שרועה על כיסא הנוח, ופניה רגועים ושלווים.
- בימים האחרונים, המצב בגבול אינו רגוע.
- לשון ימי הביניים רוגש, סוער. stormy (sea).
- "אל תֶחרַד מִסערת רוח ויָם רָגוּעַ" יהודה הלוי ג 290
גיזרון
עריכה- מן השורש "רגע" במובן של "חזרה", מאחר והאדם הרגוע חוזר לשלוותו.
מילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: רוגע |