חסין
חֲסִיןעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חסין |
| הגייה* | khasin |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ס־ן א |
| דרך תצורה | משקל קְטִיל |
| נטיות | נ׳ חֲסִינָה, חֲסִינַת־; ר׳ חֲסִינִים, חֲסִינֵי־; נ"ר חֲסִינוֹת |
- לשון המקרא שלא ניתן לפגוע בו; שיכול לסבול כל פגיעה.
- ”יְהוָה, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת--מִי-כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ; וֶאֱמוּנָתְךָ, סְבִיבוֹתֶיךָ“ (תהלים פט, פסוק ט)
- ”פְּטִילְיָה, טְמֵאָה; וַחֲסִינָה, טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק טז, משנה ה)
גיזרוןעריכה
- מילה יחידאית במקרא. מן ח-ס-ן, חֹסֶן. המילה מופיעה גם בארמית: וִיהוֹן שְׁמַיָּא דְּעִלָּוֵי רֵישָׁךְ חַסִּינִין כִּנְחָשָׁא מִלְּאַחָתָא מִטְרָא (תרגום אונקלוס דברים כח,כג). וזה דומה למשמעות של ח־ס־ן ב.