| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
צפצף
|
| שורש וגזרה |
צ־פ־צ־ף
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון המקרא השמיע קול כשל הציפור; שרק.
- ”וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף.“ (ישעיהו י, פסוק יד)
- ”וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף.“ (ישעיהו כט, פסוק ד)
- ”כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה-לִּי עָרְבֵנִי.“ (ישעיהו לח, פסוק יד)
- [סלנג] (צפצף על־) היה אדיש כלפי מישהו, לא ייחס לו חשיבות. נאמר לרוב על בעל סמכות.
- ארמית: צַפְצַף; ערבית: צַפְצַפְ. חיקוי לקול הציפור.
- תרגום שאילה מיידיש: איך פֿיִיף אויף אים (= אני מצפצף עליו).
