מקור הפתגם מספר משלי, שם הוא מופיע עם נמשלו: ”לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ.“ (משלי ו, פסוקים ו–ח)
לרוב אומרים רק את הרישא: לֵךְ אֶל הַנְּמָלָה, עָצֵל. אולם במקרה זה על השומע לא להיות טיפש, "ואז ודאי ידע שיש / גם תוספת לפתגם: / רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם." (יו-יה, מאת דני סנדרסון)
