יָהַבעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא יהב
שורש וגזרה י־ה־בגזרת נפ"יו
בניין פָּעַל (קַל)
  1. נתן.
    • ”וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ“ (בראשית כט, פסוק כא)
    • ” אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף“ (זכריה יא, פסוק יב)
    • ”וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר: הָבוּ אֶת־אוּרִיָּה אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת.“ (שמואל ב׳ יא, פסוק טו)
  2. בהשאלה: הצטרף למגמה, הסכים לפעולה.
    • הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה... הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ“ (בראשית יא, פסוקים גז)
    • הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ“ (שמות א, פסוק י)

גיזרוןעריכה

  • לשון המקרא. הפועל מופיע בספרי המקרא הכתובים עברית כמעט רק בצורת ציווי - הַב, הָבוּ, הָבִי, הָבָה. ובפסוק ”סָר סָבְאָם הַזְנֵה הִזְנוּ אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ“ (הושע ד, פסוק יח).בספר דניאל ובספר עזרא, הכתובים ארמית, מופיע הפועל 28 פעמים בבניינים שונים ובזמנים שונים. נראה שהשימוש בעברית הושאל מן הארמית.
  • משפות קדם אפרו-אסיאניות (הְוֲואֲבּ -hVwab) =לתת,לשלוח.
  • במצרית עתיקה: (הֲבְּ - hꜣb‏‏‏‏) - לשלוח (שליח,מסר).
  • בלשון געז מופיעה תיבת וֳוהֲבּה wähäbä במשמעות - תן, לתת. תיבה זו מגיעה משורש וֲו-ה-בּ, 𐩥 𐩠 𐩨 [1].
  • בערבית (וואהב وهب) - להעניק,לתת,לסבור.

מובאות נוספותעריכה

  • ”אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב-לָךְ“ (דניאל ב, פסוק לג) (אתה המלך, מלך־המלכים אשר אלוהי השמים נתן לך מלכות, חוסן, כוח וכבוד).
  • "נסבינון ויהבינון בקדרתא חדתא" (ויקרא רבה יט א) (נשאם ונתנם בקדרה חדשה).

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: יהב

יַהַבעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא יהב
הגייה* yahav
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש י־ה־ב
דרך תצורה משקל קְטָל
נטיות ר׳ יְהָבִים, יְהַב־
  1. לשון המקרא משא. בהשאלה: טרדת הנפש ודאגה.
    • ”הַשְׁלֵךְ עַל אֲדֹנָי יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק“ (תהלים נה, פסוק כג)
  2. לשון ימי הביניים תקווה, סיכוי.
  3. שם פרטי לזכר.

גיזרוןעריכה

  • קרא במאמר האקדמיה ללשון העברית, יהב.
  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא. חז"ל מספרים שהתקשו בהבנתה עד שגילו מקבילה בשפה אחרת (ערבית או ארמית) שמשמעותה משא.
תרגום מהתלמוד "לא ידעו החכמים מהו "השלך על ה' יהבך" אמר רבה בב"ח יום אחד הייתי הולך אחרי ישמעאלי והייתי נושא משא ואמר לי "שקול יהביך ושדי אגמלאי" - קח משאך והשלך על גמלי. (בבלי ר"ה כ"ו ע"ב)
  • כיום מייחסים למילה משמעות של תקוה או יחול אך לדברי חז"ל הנ"ל וגם על פי ההשוואה לפועל יָהַב בן אותו השורש, מסתבר יותר שמשמעות המילה: מה שאדם נושא או נותן.
  • ניקוד המילה יְהָב בהגייה מלרעית משוערת על פי כללי הנטייה אך נפוץ לנקד יַהַב במשקל קֶטֶל.

צירופיםעריכה

נרדפותעריכה

תרגום משמעות 1עריכה

תרגום משמעות 2עריכה

ראו גםעריכה

סמוכיןעריכה

  1. , 2010, Wolf Leslau‏ ,Comparative Dictionary of Geʻez (Classical Ethiopic)": Geʻez-English, English" עמוד-2