הבה

לערך העוסק במילה דומה שהיא ראשי תיבות; ראו הב"ה.

הָבָה

מילת זירוז ושכנוע.
- ”וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל, וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם; וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם, פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ.“ (בראשית יא, פסוק ד)
- ”הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ, פֶּן־יִרְבֶּה; וְהָיָה כִּי־תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה, וְנוֹסַף גַּם־הוּא עַל־שׂנְאֵינוּ – וְנִלְחַם־בָּנוּ, וְעָלָה מִן־הָאָרֶץ.“ (שמות א, פסוק י)
- ”הָבָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה / הָבָה נְרַנְּנָה / עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ!“ (הָבָה נָגִילָה, מאת לא ידוע בזֶמֶרֶשֶׁת)
- הבה נלך לים, ולא לבית הספר.

הצורה הבה אינה דורשת אחריה את ו"ו החיבור, ולכן "הבה ונלכה" היא צורה שגויה.
המילה "הבה" תבוא תמיד בגוף מדברים.
ע"פ פרשני המקרא: הה"א הנוספת על פועל הבקשה שהוא הַב מטרתה לבדל בין בקשה לציווי כלומר תלוי לפי רצונך כמו אֵצְאָה אָבִיאָה.