מנהג
מִנְהָגעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מנהג |
| הגייה* | minhag |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ה־ג |
| דרך תצורה | משקל מִקְטָל |
| נטיות | מִנְהַג־, ר׳ מִנְהָגִים, מִנְהֲגֵי־ |
- הרגל, דרך התנהגות מקובלת במקום מסוים.
- ”וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא עַד-אֲלֵיהֶם וְלֹא-שָׁב; וְהַמִּנְהָג, כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי--כִּי בְשִׁגָּעוֹן, יִנְהָג“ (מלכים ב׳ ט, פסוק כ)
- ”עלה תפקידה של האשה בחיי העם. כל הזרמים מקדישים יותר תשומת לב לחינוך הבנות המבקרות אף בישיבות (המודרניות) ונפוץ מאוד מנהג ציון הבת-מצווה.“ (אומה ופזורה, מאת אברהם שמואל שטיין, בפרויקט בן יהודה)
- למעט מספר "מקושרים" מנהגם של עדת תימן לשאת יותר מאישה אחת כמעט ונמוג.
גיזרוןעריכה
- מקור המילה במקרא.
- ארמית-יהודית, "מִנְהָגָא". השוו ערבית,מִנְהַג' مَنْهَج בהוראת - "מה שנעשה עפ"י מערכת קבועה ומתוכננת", הילכות סדורות, מסורת.
- יש שפירשו תיבת מנהג המופיעה בפסוק זה בהוראת מרכב. שורש נ-ה-ג + תחילית מ'.
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: מנהג |
| השורש נהג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|