רכב
רָכַבעריכה
ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | רכב |
שורש וגזרה | ר־כ־ב, גזרת השלמים |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא ישב על גב בהמה.
- לשון המקרא נסע במרכבה או בכלי רכב כלשהו.
- ”...וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו.“ (חגי ב, פסוק כב)
- "נרכב על משאית ברוח הלילית" (השמלה הסגולה, מאת חיים חפר)
נגזרותעריכה
תרגוםעריכה
מידע נוסףעריכה
- יש ההוגים את צורת המקור של פועל זה לִרְכַּב; אך צורה זו שגויה, ויש לומר לִרְכֹּב, כך: ”...נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב...“ (מלכים ב׳ ד, פסוק כד)
ראו גםעריכה
השורש רכב | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
רֶכֶב אעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | רכב |
הגייה* | rechev |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ר־כ־ב |
דרך תצורה | משקל קֶטֶל (סגוליים) |
נטיות | רֶכֶב־; ר׳ רְכָבִים, רִכְבֵי־; כ׳ רִכְבִּי |
- לשון המקרא מתקן בעל גלגלים הנועד להסיע אנשים או להוביל משאות.
- ”וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב.“ (שמואל ב׳ ג, פסוק ה)
- "ליד התחנה לבדה עמדה / וכשעברתי הושיטה ידה / את הרכב עצרתי חיש על המקום / חוץ מזה היה אדום" (ככה היא באמצע, מאת דני סנדרסון)
- "פותח דלת יוצא מהבית אל החניה / מתניע רכב גומע מרחקים נוסע במהרה" (קפה הבוקר, מאת אילנית מזרחי)
- הבנות סירבו לעלות לרכב והרכב נמלט מהמקום. (חדשות ערוץ 7)
גיזרוןעריכה
- מן המקרא.
- בכתובות המלכותיים המיוחסין לתגלת פלאסר השלישי ובנו שלמנאסר החמישי מופיע כשם עצם - narkabtu הגייה:"נָרְכּבְּתּו", בכתב חקוק ,"GIŠ.GIGIR", בהוראת - "מרכבה" [1].
צירופיםעריכה
- כלי רכב
- רכב אמפיבי
- רכב אספנות
- רכב זחלי
- רכב זחלי למחצה
- רכב ישראל ופרשיו
- רכב ממונע
- רכב קרבי משוריין (רק"ם)
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
מידע נוסףעריכה
- רֶכֶב הוא שם־עצם כולל (כמו ציוד, נֶשֶׁק, כעס). לכן, יש המקפידים שלא להטות אותו בצורת הרבים (רְכָבִים), ולהשתמש בחליפות אחרות, כגון "מכוניות", "כְּלֵי־רֶכֶב". במקרא נמצאת צורת הרבים בפסוק ”לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי“ (שיר השירים א, פסוק ט). להרחבה, ראו באתר השפה העברית.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
ערך בוויקיפדיה: רכב |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כלי תחבורה |
רֶכֶב בעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | רכב |
הגייה* | rechev |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ר־כ־ב |
דרך תצורה | משקל קֶטֶל סגוליים |
נטיות | רֶכֶב־, ר׳ רִכְבֵי־; כ׳ רִכְבִּי |
- לשון המקרא האבן העליונה מאבני הרחיים.
- ”וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.“ (שופטים ט, פסוק נג)
- ”וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ב, משנה א)
ניגודיםעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: upper millstone
רַכָּבעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | רכב |
הגייה* | rakav |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ר־כ־ב |
דרך תצורה | משקל קַטָּל |
נטיות | ר׳ רַכָּבִים |
- לשון המקרא מי שנוהג בסוסים הרתומים לרכב (1), לעגלה או למרכבה.
- ”וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי.“ (מלכים א׳ כב, פסוק לד)
- ”וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל, וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת יֵהוּא בְּבֹאוֹ; וַיֹּאמֶר: שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה! וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם: קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם.“ (מלכים ב׳ ט, פסוק יז)
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: coachman
הערות שולייםעריכה
- ↑ THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny עמ'-15