פתיחת התפריט הראשי

גבה

(הופנה מהדף גבוה)

גָּבַהּעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא גבה
שורש וגזרה ג־ב־הּ, גזרת השלמים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא התרומם, היה מעל סביבתו; גדל במרחק שבין קצהו התחתון לקצהו העליון.
    • ”וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה.“ (שמואל א׳ י, פסוק כג)
    • ”עַל כֵּן גָּבְהָה קֹמָתוֹ מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָו מִמַּיִם רַבִּים בְּשַׁלְּחוֹ.“ (יחזקאל לא, פסוק ה)
    • ”הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ.“ (איוב לה, פסוק ה)
  2. בהשאלה (1): התגאה, חשב גדולות על עצמו.
    • ”יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם.“ (ישעיהו ג, פסוק טז)
    • ”לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי.“ (תהלים קלא, פסוק א)
    • ”לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ.“ (איוב לו, פסוק ז)
    • ”כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף.“ (דברי הימים ב׳ לב, פסוק כה)


גיזרוןעריכה

  • מקראי.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

סימוכיןעריכה

  1.   "גָבַהּ",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 1361)


השורש גבהּ

השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ג־ב־הּ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל גָּבַהּ גּוֹבֵהַּ, גָּבֹהַּ יִגְבַּהּ גְּבַהּ לִגְבֹּהַּ
נִפְעַל נִגְבַּהּ נִגְבָּהּ יִגָּבַהּ הִגָּבַהּ לְהִגָּבַהּ
הִפְעִיל הִגְבִּיהֵּ מַגְבִּיהֵּ יַגְבִּיהֵּ הַגְבַּהּ לְהַגְבִּיהֵּ
הֻפְעַל הֻגְבַּהּ מֻגְבָּהּ יֻגְבַּהּ -אין- -אין-
פִּעֵל גִּבַּהּ מְגַבֵּהַּ יְגַבַּהּ גַּבַּהּ לְגַבַּהּ
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְגַּבַּהּ מִתְגַּבֵּהַּ יִתְגַּבַּהּ הִתְגַּבַּהּ לְהִתְגַּבַּהּ

הערותעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]

גָּבָהעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא גבה
שורש וגזרה ג־ב־ה א, גזרת השלמים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל אסף חוב, תשלום או תמורה.

מקורעריכה

  • לשון חז"ל. השוו לערבית: جَبَا; לארמית: גְּבָא.[2]

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

סימוכיןעריכה

  1.   "גבה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 1361)

גִּבָּהעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא גיבה
שורש וגזרה ג־ב־י/ה ב, גזרת נל"י/ה
בניין פִּעֵל
  1. עברית חדשה תמך, סייע.
    • ישראל מגבה מדינות שוחרות שלום.
    • הארגון מגבה את המתנ"ס העירוני באמצעות תרומות.

גיזרוןעריכה

  • עברית חדשה, גזירת פועל מגב; כנראה בהשפעת שפות לועזיות (ראה אנגלית).

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

גָּבֹהַּעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גבוה
הגייה* gavoah
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש ג־ב־הּ
דרך תצורה משקל קָטוֹל
נטיות נ׳ גְבֹהָה, ר׳ גְבֹהִים, נ"ר גְבֹהוֹת
  1. לשון המקרא שיש מרחק בינו לבין מה שמתחתיו, שקצהו העליון מרוחק מקצהו התחתון, נמצא מעל סביבתו, מתרומם מעל סביבתו.
    • ”וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים.“ (בראשית ז, פסוק יט)
    • ”וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם.“ (שמואל א׳ ט, פסוק ב)
    • ”אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב.“ (שמואל א׳ טז, פסוק ז)
    • ”כִּי רָם יְהוָה וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע.“ (תהלים קלח, פסוק ו)
    • ”הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַ וְהַגָּבֹהַ הַשְׁפִּיל.“ (יחזקאל כה, פסוק לא)
  2. בהשאלה: גאה.
    • ”וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה.“ (ישעיהו ה, פסוק טו)
    • ”מלושני [מְלָשְׁנִי] בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל.“ (תהלים קא, פסוק ה)

מקורעריכה

  • מקראי.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: high‏‏‏‏‏‏ (1), exalted‏‏‏‏‏ (2)

ראו גםעריכה


השורש גבהּ

השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ג־ב־הּ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל גָּבַהּ גּוֹבֵהַּ, גָּבֹהַּ יִגְבַּהּ גְּבַהּ לִגְבֹּהַּ
נִפְעַל נִגְבַּהּ נִגְבָּהּ יִגָּבַהּ הִגָּבַהּ לְהִגָּבַהּ
הִפְעִיל הִגְבִּיהֵּ מַגְבִּיהֵּ יַגְבִּיהֵּ הַגְבַּהּ לְהַגְבִּיהֵּ
הֻפְעַל הֻגְבַּהּ מֻגְבָּהּ יֻגְבַּהּ -אין- -אין-
פִּעֵל גִּבַּהּ מְגַבֵּהַּ יְגַבַּהּ גַּבַּהּ לְגַבַּהּ
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְגַּבַּהּ מִתְגַּבֵּהַּ יִתְגַּבַּהּ הִתְגַּבַּהּ לְהִתְגַּבַּהּ

הערותעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[4]

גֹּבַהּעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גובה
הגייה* govah
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ג־ב־הּ
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות ר׳ גְּבָהִים
  1. לשון המקרא מדת הרום מעל, מדת המרחק בין הקצה התחתון לקצה העליון.
    • ”אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים.“ (עמוס ב, פסוק ט)
    • ”וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת.“ (שמואל א׳ יז, פסוק ד)
    • ”וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן.“ (יחזקאל א, פסוק יח)
    • ”הֲ‍לֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ.“ (איוב כב, פסוק יב)
  2. בהשאלה: גאוה, תחושת חשיבות יתר.
    • ”שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ.“ (ירמיהו מח, פסוק כט)
    • ”רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו.“ (תהלים י, פסוק ד)
  3. פאר.
    • ”עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ.“ (איוב מ, פסוק י)
  4. [גאומטריה] קטע מקודקוד לצלע המאונך לצלע במצולעים מסוימים.
    • שטח המשולש שווה למכפלת הצלע בגובה היורד אליה חלקי שתיים.
  5. [מוזיקה] התדר של צליל כפי שהוא נקלט ונתפס אצל השומע.

גיזרוןעריכה

  • מקראי.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה


השורש גבהּ

השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ג־ב־הּ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל גָּבַהּ גּוֹבֵהַּ, גָּבֹהַּ יִגְבַּהּ גְּבַהּ לִגְבֹּהַּ
נִפְעַל נִגְבַּהּ נִגְבָּהּ יִגָּבַהּ הִגָּבַהּ לְהִגָּבַהּ
הִפְעִיל הִגְבִּיהֵּ מַגְבִּיהֵּ יַגְבִּיהֵּ הַגְבַּהּ לְהַגְבִּיהֵּ
הֻפְעַל הֻגְבַּהּ מֻגְבָּהּ יֻגְבַּהּ -אין- -אין-
פִּעֵל גִּבַּהּ מְגַבֵּהַּ יְגַבַּהּ גַּבַּהּ לְגַבַּהּ
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְגַּבַּהּ מִתְגַּבֵּהַּ יִתְגַּבַּהּ הִתְגַּבַּהּ לְהִתְגַּבַּהּ

הערותעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[5]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[6]

גַּבָּהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גבה
הגייה* gaba
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ג־ב־ב
דרך תצורה משקל קַטְלָה
נטיות ר׳ גַּבּוׁת
 
גבותיו של חד־גבה
  1. לשון המקרא השערות שבמצח מעל העין.
    • ”וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו.“ (ויקרא יד, פסוק ט)

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.
  • המילה משותפת למספר לשונות שמיות. השוו לארמית: גְּבַהּ; לערבית: جَبْهَة (גַ'בְהָה) – מצח; לאשורית: gabāni.

תרגוםעריכה

  • אנגלית: eyebrow‏‏‏‏‏

ראו גםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: גבה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גבות