השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים עריכה

ג־ב־הּ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל גָּבַהּ גּוֹבֵהַּ או גָּבֵהַּ, גָּבֹהַּ יִגְבַּהּ גְּבַהּ לִגְבֹּהַּ
נִפְעַל נִגְבַּהּ נִגְבָּהּ יִגָּבַהּ הִגָּבַהּ לְהִגָּבַהּ
הִפְעִיל הִגְבִּיהֵּ מַגְבִּיהֵּ יַגְבִּיהֵּ הַגְבַּהּ לְהַגְבִּיהַּ
הֻפְעַל הֻגְבַּהּ מֻגְבָּהּ יֻגְבַּהּ -אין- -אין-
פִּעֵל גִּבַּהּ מְגַבֵּהַּ יְגַבַּהּ גַּבַּהּ לְגַבַּהּ
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְגַּבַּהּ מִתְגַּבֵּהַּ יִתְגַּבַּהּ הִתְגַּבַּהּ לְהִתְגַּבַּהּ

הערות עריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]