גבהּ (שורש)

השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

ג־ב־הּ	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	גָּבַהּ	גּוֹבֵהַּ או גָּבֵהַּ, גָּבֹהַּ	יִגְבַּהּ	גְּבַהּ	לִגְבֹּהַּ
נִפְעַל	נִגְבַּהּ	נִגְבָּהּ	יִגָּבַהּ	הִגָּבַהּ	לְהִגָּבַהּ
הִפְעִיל	הִגְבִּיהֵּ	מַגְבִּיהֵּ	יַגְבִּיהֵּ	הַגְבַּהּ	לְהַגְבִּיהַּ
הֻפְעַל	הֻגְבַּהּ	מֻגְבָּהּ	יֻגְבַּהּ	-אין-	-אין-
פִּעֵל	גִּבַּהּ	מְגַבֵּהַּ	יְגַבַּהּ	גַּבַּהּ	לְגַבַּהּ
פֻּעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְגַּבַּהּ	מִתְגַּבֵּהַּ	יִתְגַּבַּהּ	הִתְגַּבַּהּ	לְהִתְגַּבַּהּ

הערות

• בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
• ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]