מצח
מֵצַח
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מצח |
הגייה* | metsach |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
נטיות | ר׳ מְצָחִים; כ׳ מִצְחִי, מִצְחֲךָ |
- החלק העליון בפנים, מעל הגבות ועד קו השיער.
- ”וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי אֶל-מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה.“ (שמואל א׳ יז, פסוק מט)
- ”הִנֵּה נָתַתִּי אֶת-פָּנֶיךָ חֲזָקִים לְעֻמַּת פְּנֵיהֶם וְאֶת-מִצְחֲךָ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם.“ (יחזקאל ג, פסוק ט)
- "עטור מצחך זהב שחור / (אינני זוכר אם כתבו כך בשיר) / מצחך מתחרז עם עיניים ואור / (אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)" (עטור מצחך, מאת אברהם חלפי)
- הוא קימט את מצחו והרהר שעה ארוכה.
גזרון
עריכה- בלשון געז, מֲצֵהּ mäṣeh בהוראת פיסה (=של מתכת) או נחושת , ומכאן "במצח נחושה" ”גִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה“ (ישעיהו מח, פסוק ד) [1].
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: מצח |
- ↑ א. ז. אשכלי ,"מקורות לאוצר המלים העברי: חומר-אטימולוגיה מתוך הלשונות השמיות-הדרומיות", ז' (תרצ"ו), "הלל" עמ'372