רם

רָם

לשון המקרא גדול, נישא לגובה
- ”אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים, אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת-לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת, בַּשָּׁמָיִם; וְגַם-בְּנֵי עֲנָקִים, רָאִינוּ שָׁם.“ (דברים א, פסוק כח)
- ”וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה.“ (שמואל א׳ ב, פסוק א)
- ”כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת, עַל כָּל-גֵּאֶה--וָרָם; וְעַל, כָּל-נִשָּׂא וְשָׁפֵל.“ (ישעיהו ב, פסוק יב)
- ”לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן, אֲשֶׁר גָּבַהְתָּ בְּקוֹמָה; וַיִּתֵּן צַמַּרְתּוֹ אֶל-בֵּין עֲבוֹתִים, וְרָם לְבָבוֹ בְּגָבְהוֹ.“ (יחזקאל לא, פסוק י)
שם פרטי לזכר.
- ”וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם; וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.“ (רות ד, פסוק יט)
- ”וַיִּהְיוּ בְנֵי-רָם בְּכוֹר יְרַחְמְאֵל מַעַץ וְיָמִין וָעֵקֶר.“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק כז)

משורש ר־ו־ם המקראי בהוראת: גובה. קיים בפשות שמיות נוספות, אוגריתית: 𐎗𐎎 (רם), ארמית: רם. השוו גם מצרית: wrm‏‏‏‏ - לגדול, לגבוה.

השורש ר־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.