תמיר
תָּמִיר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | תמיר |
| הגייה* | tamir |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ת־מ־ר א |
| דרך תצורה | משקל קָטִיל |
| נטיות | נ׳ תְּמִירָה ר׳ תְּמִירִים תְּמִירוֹת |
- עברית חדשה אדם גבוה באופן מרשים.
- הוא הסתכל בבתו והנה היא כבר נערה תמירה ודקת־גו. "כמה בגרה"- חשב לעצמו.
- ההתקוטטות פסקה באחת כשדמותו התמירה של המפקד נראתה בפתח.
- שם פרטי לזכר.
גזרון
עריכה- קשור לתמר - עץ התמר, הזקוף ומתנשא לגובה.
מילים נרדפות
עריכהנגזרות
עריכהמידע נוסף
עריכה- בחלק מהגרסאות לתלמוד המילה מופיעה כשם למום גופני (מי שאין לו זיפי ריסים בעיניו) ”הזדיר והלופין והתמיר; זויר - דמזור עיניה, לופין - דנפישין זיפיה, תמיר - שתמו זיפין. והני גבי מומין תנו להו“ (בבלי, מסכת בכורות – דף מד, עמוד א)
מילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: tall
- ערבית: طَويل القامة