תמיר

אין לבלבל ערך זה עם הערך טמיר.

תָּמִיר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תמיר
הגייה^*	tamir
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ת־מ־ר א
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	נ׳ תְּמִירָה ר׳ תְּמִירִים תְּמִירוֹת

עברית חדשה אדם גבוה באופן מרשים.
- הוא הסתכל בבתו והנה היא כבר נערה תמירה ודקת־גו. "כמה בגרה"- חשב לעצמו.
- ההתקוטטות פסקה באחת כשדמותו התמירה של המפקד נראתה בפתח.
שם פרטי לזכר.

בחלק מהגרסאות לתלמוד המילה מופיעה כשם למום גופני (מי שאין לו זיפי ריסים בעיניו) ”הזדיר והלופין והתמיר; זויר - דמזור עיניה, לופין - דנפישין זיפיה, תמיר - שתמו זיפין. והני גבי מומין תנו להו“ (בבלי, מסכת בכורות – דף מד, עמוד א)

גם