ניר
(הופנה מהדף נייר)
נְיָרעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | נייר |
הגייה* | nyar |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | נ־י־ר |
דרך תצורה | משקל קְטָל |
נטיות | נְיַר־; ר׳ נְיָרוֹת |
- מוצר המורכב מסיבי תאית מעובדים לכדי משטח דקיק, גמיש וחלק המיועד לשם רישום וכתיבה.
- ”אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ; וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה כ)
- בהשאלה: מסמך רשמי, תעודה.
- "וכשנפטרה לאה, לקח לוי אותו הכרך מן השפחה, ולא עיין אם היו בו שטרות או ניירות (ופירות), ונתנו לשמעון אבי שאול זה." (שו"ת הרא"ש, כלל סו, סימן ג)
גיזרוןעריכה
פרשנים מפרשיםעריכה
- "נייר - של עשבים שכותשים אותם ועושים כמין עור" (פירוש ר' עובדיה מברטנורא על המשנה, מסכת סוטה – פרק ב, משנה ד)
- "נייר עשוי מעשבים על ידי דבק שקורין גלו"ד." (פירוש רש"י על התלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ״ב , עמוד ב׳)
צירופיםעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
ערך בוויקיפדיה: נייר |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נייר |
נִיר אעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | ניר |
הגייה* | nir |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | נ־י־ר |
דרך תצורה | משקל קִיל |
נטיות | ר׳ נִירִים |
- לשון המקרא שדה חרוש.
- ”נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים.“ (ירמיהו ד, פסוק ג)
- ”מרחיקין גורן קבוע מן העיר [...] מדלועיו ומקשואיו ומנטיעותיו ומנירו של חבירו חמשים אמה כדי שלא יזיק“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף כד, עמוד ב)
- ”הָבוּ הָנִיפוּ, נִירוּ לָכֶם נִיר, / חַג לַקָּמָה, עֵת רֵאשִׁית קָצִיר“ (שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה, מאת מתתיהו שלם בזֶמֶרֶשֶׁת)
- ”שָׁנָה טוֹבָה לְכָל עָמֵל / בַּנִּיר וְגַם בַּמֶּלֶט, / שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה / לְכָל יַלְדָּה וָיֶלֶד!“ (שָׁנָה טוֹבָה, מאת לוין קיפניס בזֶמֶרֶשֶׁת)
- "מה הקול אני שומע/ וטירטור מפחיד, סואן?/ זה הטרקטור ניר גומע/ נומה בן, נומה בן." (שיר ערש נגבי, מאת יחיאל מוהר)
- שם פרטי לזכר
גיזרוןעריכה
- מקור המילה הוא שֵמי ועניינו עוֹל אותו מניחים על צמד שוורים, לרוב לשם חרישת האדמה. אכדית nīru 'עול', ארמית ניר או נירא 'עול',[2] ארמית־סורית ܢܝܪܐ (נירא) 'עול', ערבית نير (ניר) 'עול'. סוואהילית - nira. ובכן, אונקלוס מתרגם עברית עול לארמית ניר או נירא:[3] ”אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל“ (דברים כא, פסוק ג) = ”דְּלָא נְגַדַת בְּנִיר“ (אונקלוס על דברים כא – פסוק ג).
פרשנים מפרשיםעריכה
- רד"ק: והניר היא חרישת השדה קודם הזריעה ובחרישה ההיא יעקרו הקוצים והעשבים הרעים מן השדה ויהיה ראוי לזריעה אחר כן.
תרגוםעריכה
- אנגלית: plowed field, tilth
ראו גםעריכה
השורש ניר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
נִיר בעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | ניר |
הגייה* | nir |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | נ־ו־ר |
דרך תצורה | משקל קִיל |
נטיות | ר׳ נִירִים |
- לשון המקרא שלטון.
- ”כִּי לְמַעַן דָּוִד נָתַן ה' אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם.“ ((מלכים א טו, פסוק ד)
גיזרוןעריכה
- צורה משנית של המילה נֵר. המילה בהקשרה המקראי באה לסמל את אור המלכות.
פרשנים מפרשיםעריכה
- רש"י: ניר - ממשלה וניר לשון עול.
- רד"ק: ניר בחיר"ק כמו בצר"י על דרך "ערכתי נֵר למשיחי" ויונתן תרגם מלכו, וכן תרגם אונקלוס ונירם ומלכו."
- מצודת דוד: ניר - ר"ל מלך מושל וכה"א ערכתי נר למשיחי (תהלים קל"ב) ויקרא המלך כן על שם שמשפיע ומאיר ובאורו נראה אור.
- מצודת ציון: ניר - כמו נר ור"ל מלכות.
- רלב"ג: ניר בירושלם - ניר הוא הארץ הנעבדת באופן שיהיו הצמחים אשר בה פרים ובזה יאמר כי לולא דוד לא היה השם יתברך נותן לו בירושלם זרע שימשול בו להעמיד את ירושלם והוא אסא.
נִיר געריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | ניר |
הגייה* | nir |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות |