חֹרְשָׁה (גם: חָרְשָׁה, חֻרְשָׁה) עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חורשה
הגייה* khorsha
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ח-ר-ש א
דרך תצורה משקל קָטְלָה
(גם: משקל קֻטְלָה)
נטיות ר׳ חֹרְשוֹת (גם: חֻרְשׁוֹת)
 
חורשה בציור שוודי מהמאה התשע־עשרה
  1. קבוצת עצים, חורש.

גיזרון עריכה

  • אוגריתית חרנק 𐎈𐎗𐎐𐎖 בהוראת חורשה.
  • מחורש. המילה המקראית חֹרְשָׁה (בחולם ובמלעיל) מופיעה רק בארבעה פסוקים כמעט רצופים בספר שמואל. משמעה שם אינו ברור: יש המפרשים אותה כשם של מקום, ויש המפרשים אותה כחורש, יער. בלשון חז"ל נעשה שימוש במילה הארמית חוּרְשָׁא. בלשון העת חדשה נהוגה הצורה בקובוץ ובסיומת ה"א - חֻרְשָׁה - שהיא כתיב עברי לצורה הארמית־חז"לית ומושפעת מכתיב המילה התנ"כית.

פרשנים מפרשים עריכה

א. רבי שמואל בר פירגורס: תירגם אונקלוס יער 'חורשא' כמו 'רחושא' והוא מתיבות ההפוכות על דרך שמלה ~ שלמה וכבש ~ כשב ודומיהן (מובא בהגהה על רש"י ביחזקאל כז, יז) ב. (יחזקאל לא, ג) ר"א מבלגנצי: חורש - לשון אטימה וסתימה שמרוב סיבוך ענפיו המרובין נראה כסתום מלמעלה וכן אומר ואטום בענפים המצילים וכן הוא ואזנים תחרשנה; מלבי"ם: חורש - הוא יער שהעצים קרובים זה לזה ונסבכים עד שהנמצא שם יסתר מבני אדם וישב דוד בחורשה ומשתתף עם חרש מענין שתיקה.

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה