הערך: מָר (כלי יד, שפכטל (ברכות נז)).
טַעֲמוֹ הָיָה מַר.
”בַּשִּׁיר, לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן; יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו“ (ישעיהו כד , פסוק ט ) "ומה העץ , ר' יהושע אומר: של ערבה היה, ר' נתן אומר: הרדופני , ר' אלעזר המודעי אומר: של זית היה, מכל מקום - מר היה !" (מדרש תנחומא בשלח כד) .
לשון המקרא ” וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד, כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ-כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם...“ (שמואל א׳ ל , פסוק ו ) "אַל יֵמַר לִבֵּךְ עַל אֲחוֹתֵךְ, / הֵן בָּנַיִךְ לְצִדֵּךְ יוֹשְׁבִים; / אַל תַּפְנִי, אִשָּׁה, אֶת מַבָּטֵךְ – / כָּל חֲלוֹמוֹתַי קְרוֹבִים." (אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ לֵאָה אהוד מנור ) אכדית: מַרֻּ marru ; כנענית (ממכתבי אל-עמארנה): מַר, מָרַר; סורית: ܡܪܪ , מרר. ערבית: מילה דומה מאותו שורש: مُرّ (הגייה: מרֻّ)
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מר
הגייה * mar
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש מ־ר־ר
דרך תצורה משקל קָטֵל
נטיות ר׳ מָרִים; נ׳ מָרָה, נ"ר מָרוֹת
אַחַד הַטְּעָמִים, נֶחֱשָׁב לְטַעַם רַע.
”הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר “ (ישעיהו ה , פסוק כ )
בהשאלה: דָּבָר מְדֻכָּא, שְׁבוּר רוּחַ.
”כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד“ (בראשית כז , פסוק לד ) טִפָּה
”הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל.“ (ישעיהו מ , פסוק טו ) 3. המילה מופיעה פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל.[1] ↑ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 4752 )
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מר
הגייה * mar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־ר־י/ה
דרך תצורה משקל קָל
נטיות נ׳ מָרָה, ס׳ מָרַת־; ר׳ מרנן
לשון חז"ל מארמית: מָר, מָרָא, מָארָא - אדון . מַר משמש כמקביל ללועזית Mr (Mister, Monsieur), אך הדימוי בין מר ובין Mr אקראי: מר נובעת משורש שמי וכבר קיימת בארמית בתרגומי המקרא במובן בעל: ”בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף“ (שמות כא , פסוק לד ) = ”מָרֵיהּ דְּגוֹבָא יְשַׁלֵּם כְּסַף“ (אונקלוס על שמות כא – פסוק לד ) .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מור
הגייה * mor
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־ר־ר
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות מָר־
איור בוטני של צמח המור שיח הגדל באפריקה . שימש בעבר כבושם וכקטורת , וכן לשימושים רפואיים .
”וְאַתָּה, קַח־לְךָ בְּשָׂמִים; רֹאשׁ מָר ־דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן־בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, וּקְנֵה־בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.“ (שמות ל , פסוק כג ) ”מֹר ־וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל־בִּגְדֹתֶיךָ; מִן־הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.“ (תהלים מה , פסוק ט ) ”מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן; מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל?“ (שיר השירים ג , פסוק ו ) ”...שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.“ (אסתר ב , פסוק יב ) "ערב של שושנים / נצא נא אל הבוסתן / מור בשמים ולבונה / לרגלך מפתן." (ערב של שושנים משה דור ) "מֹר וְקִנָּמוֹן, כָּל מִינֵי בְשָׂמִים / אוֹי לִי בַּלֵּילוֹת וַאֲבוֹי לִי בַּיָּמִים." (אחותי רוחמה נעמי שמר ) שם פרטי לזכר ולנקבה. אכדית: murru; ערבית: مُرّ; ארמית: מוֹרָא. יש מפרשני המקרא שזיהוהו עם המושק – בושם המיוצר מהפרשות בלוטות של בעלי חיים.[ דרוש מקור ] 
יש להוסיף לדף זה את הערך: מָר (כלי יד, שפכטל (ברכות נז)).
, מאת אהוד מנור)
ערך בוויקיפדיה: מור (צמח)
טקסונומיה בוויקימינים: Commiphora Myrrha