מריר
מָרִירעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | |
הגייה* | marir |
חלק דיבר | שם־תואר, שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | מ־ר־ר |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ מְרִירִים; מְרִיר⁻, מְרִירֵי⁻ |
- עברית חדשה מַר במקצת.
- ”בוקר, בפתוח הזקן את צרורו הדל, יוציא פת-דורה קטנה הנחתכת כגבינה, ימרחנה בשמן-זית מריר ויתבלנה בבצל ירוק [...].“ (בפרדס, מאת אסתר ראב, בפרויקט בן יהודה)
- לשון ימי הביניים קוֹדֵר; כָּעוּס, רוֹגֵז.
- ”ומה אבל. דאבילות חדתא ולבו מריר על מתו. חייב להניח תפילין.“ (תשובות, תורתן של ראשונים, מאת ששנא גאון בר' תחליפא, תאריך פטירת המחבר 689, באתר מאגרים)
- ”הוא מתח על פניו חיוך מריר. “זה לא עובר כך, חיים כאלה, משלמים בעד זה אחר־כך; כן, משלמים בעד זה.”“ (דגל הדיו, מאת נתן שחם, בפרויקט בן יהודה)
- לשון המקרא סבל, מצוקה.
- "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם." (איוב ג ה)
גיזרוןעריכה
- מן מ-ר-ר.
פרשנים מפרשיםעריכה
- איוב ג ה: יש הסוברים שיש לאמר "כִּמְרֵי-יוֹם", ראו "כמר". הלובשים שחורים, כצבע החושך והעננים בפסוק.[דרוש מקור]
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
ניגודיםעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: bitter