מריר

מָרִיר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מריר
הגייה*	marir
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	מ־ר־ר
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	נ׳ מְרִירָה; ר׳ מְרִירִים; נ"ר מְרִירוֹת

1. עברית חדשה סוג של טעם, מר במידה מועטה.

   • ”בוקר, בפתוח הזקן את צרורו הדל, יוציא פת-דורה קטנה הנחתכת כגבינה, ימרחנה בשמן-זית מריר ויתבלנה בבצל ירוק [...].“ (בפרדס, מאת אסתר ראב, בפרויקט בן יהודה)

2. לשון ימי הביניים עָצֵב, קוֹדֵר; כָּעוּס, רוֹגֵז.

   • ”ומה אבל. דאבילות חדתא ולבו מריר על מתו. חייב להניח תפילין.“ (תשובות, תורתן של ראשונים, מאת ששנא גאון בר' תחליפא, תאריך פטירת המחבר 689, באתר מאגרים)
   • ”הוא מתח על פניו חיוך מריר. “זה לא עובר כך, חיים כאלה, משלמים בעד זה אחר־כך; כן, משלמים בעד זה.”“ (דגל הדיו, מאת נתן שחם, בפרויקט בן יהודה)
   • הוא אדם מריר בכללי, לא נעים לשהות בקרבתו.

3. לשון המקרא סבל, מצוקה.

   • ”יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם.“ (איוב ג, פסוק ה)

גיזרון

• מן מ-ר-ר.

פרשנים מפרשים

• איוב ג ה: יש הסוברים שיש לאמר "כִּמְרֵי-יוֹם", ראו "כמר". הלובשים שחורים, כצבע החושך והעננים בפסוק.^{[דרוש מקור]}

צירופים

• שוקולד מריר

נגזרות

• מרירות

מילים נרדפות

• מר
• מר נפש

ניגודים

• מתקתק

תרגום

• אנגלית: bitter‏‏‏‏
• ספרדית:
  1. amargo‏, acerbo‏‏‏‏
  2. oscuro‏, caliginoso‏‏‏‏
  3. angustia‏, sufrimiento‏‏‏‏
• ערבית: مُرّ قَلِيلًا‏‏‏‏