מָרִירעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה* marir
חלק דיבר שם־תואר, שם־עצם
מין זכר
שורש מ־ר־ר
דרך תצורה
נטיות ר׳ מְרִירִים; מְרִיר⁻, מְרִירֵי⁻
  1. עברית חדשה מַר במקצת.
    • ”בוקר, בפתוח הזקן את צרורו הדל, יוציא פת-דורה קטנה הנחתכת כגבינה, ימרחנה בשמן-זית מריר ויתבלנה בבצל ירוק [...].“ (בפרדס, מאת אסתר ראב, בפרויקט בן יהודה)
  2. לשון ימי הביניים קוֹדֵר; כָּעוּס, רוֹגֵז.
  3. לשון המקרא סבל, מצוקה.
    • "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם." (איוב ג ה)

גיזרוןעריכה

  • מן מ-ר-ר.

פרשנים מפרשיםעריכה

  • איוב ג ה: יש הסוברים שיש לאמר "כִּמְרֵי-יוֹם", ראו "כמר". הלובשים שחורים, כצבע החושך והעננים בפסוק.[דרוש מקור]

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: bitter‏‏‏‏