חלם

חָלַם א

לשון המקרא היה במצב חלום. דמיין מציאות פרטית בעת שינה.
- ”וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר“ (בראשית מא, פסוק א)
- ”וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי“ (בראשית לז, פסוק ו)
רצה מאוד, למימוש החלום בעתיד.
- וְיַחְלֹם בְּשׁוּבְךָ אֶת שְׁבוּת חֵילָךְ כְּאַסִּיר פְּדוּת חָלָם "מאורה", יהודה הלוי
- נָתַן לוֹ הָאֵל אֶת בְּרִיתוֹ שָׁלוֹם / וְאִישׁ חָשַׁב לִדְמוֹת בְּמִדּוֹתָיו חָלַם חֲלוֹם "מחברות עמנואל", עמנואל הרומי
- אסירי ציון, חלמו לעלות לישראל.

לשון המקרא.
הפועל קיים בצורות דומות בשפות שמיות נוספות - אוגריתית: 𐎈𐎍𐎎 (חלם), סורית וארמית: ܚܵܠܸܡ חָלִם, ערבית: حَلَمَ (חַלַמַ), געז: ሐለመ (חלם).

לשון המקרא נעשה חזק, בריא.
- ”יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר יָצְאוּ וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ.“ (איוב לט, פסוק ד)
- ”הבסים דבירי ומזורי יחלמו / הנה הנם מפשעיהם נכלמו.“ (יוצר לפרשת שמות, מאת שמואל בר' הושענא, באתר מאגרים)
- ”יִחְיֶה בֶן מְדוּכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ וְיַחֲלוֹם / וְאֶל עַמְךָ תְדַבֵּר עֲדֵי שָׂטָן לִבְלוֹם.“ (יחיה בן מדוכה, מאת יצחק השנירי, באתר מאגרים)

מילה יחידאית במקרא. השורש מופיע במקרא במשמעות זו פעם נוספת בבנין הפעיל, ראו החלים. שד"ל (ישעיה לח,טז) קישר זאת לשורש ע־ל־ם (עֶלֶם) וא־ל־ם ב (אלים).
השורש ח־ל־ם בהוראת: חזק, בריא, קיים בשפות שמיות נוספות, ביניהם סורית: ܚܵܠܹܡ (חָלִם) - התרפא, התאושש, חזר לכחו הראשון. וכן בארמית: חָלִים. ככל הנראה קשור גם לערבית: حَلَمَ (חַלַמַ) - הגיע לבשלות מינית.

עיר בפולין נהגית חֶלְמָא (Холм), שבספרות ההשכלה משום מה שמשו תושביה כדוגמה לטפשים.
- "הרבה רחובות ומבואות היו לה לחלם, ובתי כנסיות ובתי-מדרשות בכוּלם" (ספר הבדיחה והחידוד, אלתר דרויאנוב)
- סיפורי חכמי חלם מצחיקים מאוד בכל גיל.
בהשאלה כינוי לטיפשות.

התעתיק חלם בחי"ת אינו תואם את כללי התעתיק העדכניים (2011) של האקדמיה ללשון העברית. אולם נקבע כי "שמות שיש בהם מנהג כתיבה מושרש בעברית אפשר לכתוב אותם כמנהגם".

ערך בוויקיפדיה: חלם

ערך בוויקיפדיה: חכמי חלם