הבריא
הִבְרִיא א
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הבריא |
| שורש וגזרה | ב־ר־א ב |
| בניין | הִפְעִיל |
- נרפא ממחלה, החלים, נהיה בריא.
- ”קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא.“ (משנה, מסכת שבת – פרק יט, משנה ה)
- ”הבריא - נותן לו מה שאמדוהו; עד כמה נותן לו? עד שיבריא“ (תוספתא, מסכת בבא קמא – פרק ט, הלכה ג)
- לשון המקרא השמין, גרם לעצמו לעלות במשקל.
- ”לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן; וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי.“ (שמואל א׳ ב, פסוק כט)
גיזרון
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכההִבְרִיא ב
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הבריא |
| שורש וגזרה | ב־ר־א ג |
| בניין | הִפְעִיל |
- לשון חז"ל כרת, חתך.
- ”אמר עולא: ישב לו קוץ בוושט - אין חוששין שמא הבריא.“ (בבלי, מסכת חולין – דף מג, עמוד ב)
גיזרון
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: cut