תּוּשִׁיָּה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תושייה
הגייה* tushiya
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש י־ש־י/ה
דרך תצורה משקל תַּקְטֵלָה
נטיות
  1. לשון המקרא חכמה ותבונה עברית חדשה בעיקר קור־רוח. היכולת לפעול בצורה מיטבית גם בעת מצבים הרי־סכנה .
    • ”לִי-עֵצָה, וְתוּשִׁיָּה; אֲנִי בִינָה, לִי גְבוּרָה“ (משלי ח, פסוק יד)
    • "אל אהב דעת חכמה, ותושייה הציב לפניו; ערמה ודעת הם ישרתוהו" (מגילת ברית דמשק, תעודות מדבר יהודה).

גיזרון

עריכה
  • על פי גסניוס, פירוש "תושייה" מן השורש י-ש-ה. השוו לשורשה של תיבת אשיה בהוראת: בסיס-איתן
  • מלשון "יש" , נכתב בפרקי דרבי אליעזר - "מיד נתיעץ הקב"ה בתורה ששמה תושיה לברא את העולם" , ועל כך נאמר "תושייה היא עוד אחת משמות התורה".(פרקי דרבי אליעזר פרק ג פסוק ה)
  • בהמשך מוגדרת התושייה כביזור סמכות בצורה נבונה בין הרשות המולכת לרשות המופקדת על החוכמה - "לִֽי־עֵ֭צָה וְתוּשִׁיָּ֑ה אֲנִ֥י בִ֝ינָ֗ה לִ֣י גְבוּרָֽה". מכאן אמרו חכמים: כל מלכות שאין לה יועצי-אמת, מלכותה לא תזכה לחסד שזכתה בו מלוכת בית-דוד .(יסטרוב, "תושייה".), ייסטרוב מוסיף כי משמעות המילה קשורה בבסיס "יש" או "ממשי".

פרשנים מפרשים

עריכה

חז"ל קשרו לתֶּשִׁי והתיש למה נקראת תורה תושיה שמתשת כוחו של אדם.

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: תושייה (תכונה)
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תושיה