חדל

חָדַל

הפסיק, לא מתקיים עוד.
- ”וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.“ (בראשית יד, פסוק ח)
- ”וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו.“ (שמות ט, פסוק לד)
- ”גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה.“ (שמואל א׳ יב, פסוק כג)
לשון המקרא פספס, החמיץ (במשמעות "החמיץ הזדמנות").^{[דרושה הבהרה]}
- ”כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.“ (שמות כג, פסוק ה)
- ”וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא-יִהְיֶה בְךָ חֵטְא.“ (דברים כג, פסוק כג)

מן המקרא.
תצורת השורש קיימת בשפות שמיות, ערבית דרומית קדומה: خ ذ ل (חֿ־דֿ־ל), נגזרת: خَذْل = נטישה, אכדית: חֲֿדַֿלֻ^{[דרושה הבהרה]}, אתיופית וערבית: خَذَلَ (חַֿדַֿלַ) = לנטוש, לערוק, לזנוח.

מפסיק, עוצר, עובר וחולף.
- ”הצעיר המלנכולי שאינו חדל לשלשל מטבעות לתוך תיבת־הנגינה, קושר עם שיחה.“ (בית החולות, מאת אידה צורית, בפרויקט בן יהודה)
- ”מה קורה, באמת, בחברה המעלה, מסיבה זו או אחרת, את ערך האמונה מעל ערך המשפט בחיי המעשה? מה קורה כאשר המשפט חדֵל להיות ערך מרכזי?“ (משיח או כנסת?, מאת שולמית הר אבן, בפרויקט בן יהודה)
(בסמיכות) מופיע כנסמך (חֲדַל־) במשמעות של חסר־, נטול־.
- חייב שאינו יכול לפרוע את חובו מוגדר בחוק "חֲדַל – פֵּרָעוֹן" ועלול לשאת על מצחו אות קין חברתי־כלכלי.
- ”יישארו שני מצָחים, כפי שהתבטאתי אולי לא בהצלחה, אבל איני סופר. זאת אומרת, מצח אחד שלי, ומצח שני – של חדל־אישים זה. ובכן, בחר לך: או אני, או חדל־האישים.“ (האחים קרמזוב, מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, בפרויקט בן יהודה)