ריר חלמות

רִיר חַלָּמוּת

לשון המקרא מין מאכל תפל, בלא טעם.
- ”הֲיֵאָכֵל תָּפֵל, מִבְּלִי-מֶלַח; אִם-יֶשׁ-טַעַם, בְּרִיר חַלָּמוּת?!“ (איוב ו, פסוק ו)
בהשאלה: כינוי לדבר חסר טעם או הגיון.
- "וכל זה הבל תעתועים אין בו ממש כלל, רק כריר חלמות שטף ההמון, שחפצים תמיד בדבר שאין השכל תופסו." (ר' ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל - בועז, קידושין ד,א)
- "כי מזה מלמד הבקר פשתה הצרעת, למדו להפוך דא"ח לשנות התיבות לסרסן ולמרס! במעיינות הזב מפיו ויורד ריר חלמות על זקנו, מי ראה כזאת מי שמע כאלה קשות, כי בלשון אחרת ובלעגי שפה ידבר אליהם!" (ר' יעקב עמדין, הקדמה לספר 'מור וקציעה')
- ”לכן חלילה לך משפוך בוז וקיקלון על מוסר הבליהם, כי לא ימירו אלה כסל בשכל וריר חלמות – בדרך תבונות“ (אשמת שומרון, חלק א פרק ח, מאת אברהם מאפו, בפרויקט בן יהודה)
- ”על כן גם בדורנו זה רבו כמו רבו המוצאים טעם בריר חלמות“ (הקדמה לספר, מאת ראובן אשר ברודס, בפרויקט בן יהודה)

יש הסוברים כי ”רִיר חַלָּמוּת“ (איוב ו, פסוק ו) משמש כיום בהוראת המרק המצרי: מלוח'יה

לדעת ראב"ע ור"י קרא, "חלמות" הוא מילה נרדפת לחלמון, ו"ריר חלמות" הוא החלבון הרר מהחלמון. וכן מובא בחלק מהנוסחאות של התרגום.
מפרשים אחרים ביארו ש"חלמות" משורש ח־ל־ם בהוראת: חוזק, בריאות (השוו החלים): רש"י ביאר שהכוונה למאכל שריחו חזק ומרבה את הרוק. ורלב"ג פירש שהכוונה לריר של אדם בריא שאין לו טעם, לעומת ריר של אדם חולה.
ראב"ע הביא פירוש נוסף, ש"חלמית" הוא מין צמח שיש בו נוזלים רבים, המוזכר אצל חז"ל בשם "חלמית", ראו שם.
יש מפרשים "חלמות" מלשון חלום, והכוונה לריר היוצא מפיו של אדם ישן, כלומר מילים ריקות וחסרות תוכן^[1]. אמנם רש"י דחה פירוש זה, מכיון שלפ"ז הלמ"ד ב"חלמות" היתה צריכה להיות רפה.

↑ יתכן שכך פירשו תרגום השבעים, שתרגמו: rhēmasin kenois) ῥήμασιν κενοῖς) - מילים ריקות.