דין
דִּיןעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דין |
| הגייה* | din |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ו־ן |
| דרך תצורה | משקל קִיל |
| נטיות | ר׳ דִּינִים; ר׳ דִּינֵי־ |
- הכללים וההחלטות המחייבים. לרוב מדובר בקביעות של רשות מוסמכת שנעשו בפסיקה, כגון: חוקים, תקנות, פסיקות בית משפט או ההלכה הדתית.
- ”כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.“ (דברים יז, פסוק ח)
- ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין.“ (אסתר א, פסוק יג)
- הגורם בכוונה תחילה למותו של אדם ייאשם ברצח, ודינו מאסר עולם ועונש זה בלבד.
- המחדל מוגדר בחוק העונשין כהימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.
- נהוג לחלק את תחומי המשפט לשניים: דיני ממונות ודיני נפשות.
- דיון משפטי שמטרתו בירור טענות הצדדים והכרעה בתביעות או באישומים פליליים.
- ”שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ.“ (ירמיהו ה, פסוק כח)
- ”וְכָל דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁעֵינָיו כֵּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, פסוק ) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וְגוֹ'“ (משנה, מסכת פאה – פרק ח, משנה ט)
- ”הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.“ (משנה, מסכת אבות – פרק א, משנה א)
- נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי היות שיש לו חסינות.
- מה שראוי, צודק, סביר והגיוני.
- ”הלא מן הדין והיושר לעמוד לימין הצרפתים“ (מחשבות ומעשים, 14, מאת אלחנן ליב לוינסקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”אנחנו – אומר הצדיק – בוטחים בך, מן הדין שתבטח גם בנו! מעט בטחון, רבונו של עולם!“ (חורבן בית צדיק, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
- שם פרטי לזכר.
גיזרוןעריכה
- המילה משותפת לכמה שפות שמיות: ארמית – דִּינָא; אכדית – dīnu, תביעה או החלטה משפטית; ערבית – دين (דין), דת.
צירופיםעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
| השורש דון | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דַּיָּןעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דיין |
| הגייה* | dayan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ו־ן |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ דַּיָּנִים; דַּיַּן־, ר׳ דַּיָּנֵי־ |
- שופט בבית דין רבני או בבית דין דתי אחר.
- ”ועזבתי את המחוצף, והלכתי אל הדיין, ושלחתי את האברך שמש, להזמינו לדין, אך האברך לא בא –ונשתקע כל העסק“ (מסיפורי יוחנן המלמד, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
- ארכאי כל שופט שיושב בדין ומכריע בתביעות בין בעלי דין.
- ”וְהָיָה יהוה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ.“ (שמואל א׳ כד, פסוק טו)
- "כל מי שהוא חכם ושפוי וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו" (תוספתא, מסכת סנהדרין, פרק ז, הלכה א).
גיזרוןעריכה
- המילה משותפת לכמה שפות שמיות: ארמית - דַּיָּנָא; אכדית - daiānu.
צירופיםעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: rabbinical judge, judge
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: דיין |
| השורש דון | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||