דון (שורש)

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	קביעת זכיות וחובות בין אדם לחברו, חריצת משפט
גזרה
הופיע לראשונה בלשון	במקרא

בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.