נָדוֹן (גם: נִדּוֹן)עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא נדון או נידון
שורש וגזרה ד־ו־ן[1]

, גזרת נע"ו/י

בניין נִפְעַל
  1. לשון המקרא נִהֵל וִכּוּחַ.
    • ”וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ, וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים...“ (שמואל ב׳ יט, פסוק י)
  2. עָסְקוּ בּוֹ, דָּנוּ בּוֹ.
  3. שְׁפָטוּהוּ, הֶעֱמִידוּ אוֹתוֹ לְדִין.

גיזרוןעריכה

  • מקור הפועל במקרא במשמעות הראשונה, המשמעות השנייה מקורה בתלמוד.
יתר על כן, את השורש ד-י-ן אנו מוצין במילות שפות שמיות רבות שמשמעותן סַבָּה את המשמעויות העבריות, כגון: ערבית- مَدِين (אדם העומד לדין); אכדית- dinu (משפט, דין); ארמית- דִּינָא (משפט, דין) ועוד.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ראו גםעריכה


השורש דון

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית קביעת זכיות וחובות בין אדם לחברו, חריצת משפט
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעליםעריכה

ד־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּן דָּן יָדוּן דּוּן לָדוּן
נִפְעַל נָדוֹן נָדוֹן יִדּוֹן הִדּוֹן לְהִדּוֹן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּיֵּן מְדַיֵּן יְדַיֵּן דַּיֵּן לְדַיֵּן
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּיֵּן מִדַּיֵּן יִדַּיֵּן הִדַּיֵּן לְהִדַּיֵּן

הערותעריכה

  • בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
  • בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
  • בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.

הערות שולייםעריכה

  1. כך בימינו. אולם במקורות הפועל ניטה לפי השורש די"ן, למשל: ”יְהוָה יָדִין עַמִּים“ (תהילים ז, פסוק ט), ”יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים“ (תהילים ט, פסוק ט). בעברית של ימינו ניתן לראות עדות לכך שהשורש המקורי הוא די"ן ולא דו"ן גם בנטיית השורש בבניינים הכבדים: דִּיֵּן, הִדַּיֵּן וכן בשמות דִּין וְ-דַּיָּן.

נִדּוֹןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נדון או נידון
הגייה* ni'don
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ו־ן
דרך תצורה משקל נִקְטָל
נטיות ר׳ נִדּוֹנִים; נ׳ נִדּוֹנָה, נ"ר נִדּוֹנוֹת
  1. נאשם

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה