נדון

נָדוֹן (גם: נִדּוֹן)

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	נדון או נידון
שורש וגזרה	ד־ו־ן , גזרת נע"ו/י
בניין	נִפְעַל

1. לשון המקרא נִהֵל וִכּוּחַ.

   • ”וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ, וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים...“ (שמואל ב׳ יט, פסוק י)

2. עָסְקוּ בּוֹ, דָּנוּ בּוֹ.

   • "יידון מעשה חדש ממעשה חדש, ואל יידון מעשה חדש ממעשה ישן" (משנה, סדר טהרה, מסכת ידיים, פרק ד', ג')

3. שְׁפָטוּהוּ, הֶעֱמִידוּ אוֹתוֹ לְדִין.

   • "בעצרת על פירות האילן בחג על המים וגזר דינו של אדם נחתם ביום הכפורים רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום..." (תוספתא, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א', י"ב)

גיזרון

• מקור הפועל במקרא במשמעות הראשונה, המשמעות השנייה מקורה בתלמוד.

יתר על כן, את השורש ד-י-ן אנו מוצאין במילות שפות שמיות רבות שמשמעותן סַבָּה את המשמעויות העבריות, כגון: ערבית- مَدِين (אדם העומד לדין); אכדית- dinu (משפט, דין); ארמית- דִּינָא (משפט, דין) ועוד.

צירופים

• אין הנידון דומה לראיה

מילים נרדפות

התווכח (1) התפלמס (1) הידיין (1)

נשפט (3)

ראו גם

• דָּן
• דִּיֵּן

נִדּוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נדון או נידון
הגייה*	nidon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ו־ן
דרך תצורה	משקל נִקְטָל
נטיות	ר׳ נִדּוֹנִים; נ׳ נִדּוֹנָה, נ"ר נִדּוֹנוֹת

1. נאשם

   • "את חברו לתוך ארבע אמות זכה שוטרי הדיינים והנדון והעדים זוממיהם וזוממי זוממיהם עומדין משורה החיצונה..." (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק ח', א')

צירופים

• אין הנדון דומה לראיה

מילים נרדפות

• נאשם