פזר

יש להוסיף לדף זה את הערך: פַּזָּר.

פִּזֵר (גם פִּזַר)

לשון המקרא הפיץ על פני שטח נרחב, חילק בנדיבות .
- ”פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד“ (תהלים קיב, פסוק ט)
- ”וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ“ (יואל ד, פסוק ב)
- "הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר" (קנז)
- ”הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים, אוֹמְדִים אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת“ (משנה, מסכת פאה – פרק ה, משנה א)
- עדשת הפנס פיזרה את האור בצורה שווה.

מן המקרא. השורש פ־ז־ר מקביל לשורש הארמי ב־ד־ר בארמית (ומשם בעברית התבדר, בידור). ערבית: فَجَرَ (פַגַ'רַ) - לפצל, לשבור לכמה חלקים.
יתכן שקשור לאכדית בהוראה מעין הפוכה: pazāru - להחביא, להבריח.

לשון המקרא שפיזרו אותו.
- ”יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ“ (אסתר ג, פסוק ח)
- ”עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה - מִן הַמְכֻנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף - אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר“ (משנה, מסכת ביצה – פרק ד, משנה ב)

טעמי המקרא

קיסריים: סוף פסוק (סלוק), אתנחתא (אתנח)

מלכים: זקף קטן, זקף גדול, סגולתא (סגול), שלשלת, טרחא (טפחא)

משנים (שרים): רביע (רביעי), זרקא, פשטא, יתיב (משפל), תביר

שלישים (פקידים): פזר, קרני פרה, תלשא (תלישא גדולה), אזלא גרש (אזלא, גרש), שני גרשין (גרשיים)

משרתים: שופר הולך (מונח), שופר מהופך (מהפך), מאריך (מרכא), תרי טעמי (מרכא כפולה), דרגא, אזלא (קדמא), תילשא (תלישא קטנה), ירח (ירח בן יומו

טעמים לא מנוגנים: געיא (מתג), מקף, פסק (פסיק)

פָּזֵ֡ר - אחד מטעמי המקרא המשמש כשליש בתוך תחומו של משנה.
- הוא ביצע יפה את נגינת הפזר, אבל זייף בזרקא.