אתנחתא

אֶתְנַחְתָּא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אתנחתא
הגייה*	etnakhta
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ו־ח
דרך תצורה	שאילה מארמית
נטיות	ר׳ אֶתְנַחְתָּאוֹת

טעמי המקרא

טעמי המקרא

קיסריים: סוף פסוק (סלוק), אתנחתא (אתנח) מלכים: זקף קטן, זקף גדול, סגולתא (סגול), שלשלת, טרחא (טפחא) משנים (שרים): רביע (רביעי), זרקא, פשטא, יתיב (משפל), תביר שלישים (פקידים): פזר, קרני פרה, תלשא (תלישא גדולה), אזלא גרש (אזלא, גרש), שני גרשין (גרשיים) משרתים: שופר הולך (מונח), שופר מהופך (מהפך), מאריך (מרכא), תרי טעמי (מרכא כפולה), דרגא, אזלא (קדמא), תילשא (תלישא קטנה), ירח (ירח בן יומו טעמים לא מנוגנים: געיא (מתג), מקף, פסק (פסיק)

1. לשון חז"ל טעם (סימן) מטעמי המקרא, המסמן הפרדה בין חלקו הראשון של הפסוק לבין חלקו השני.
2. בהשאלה מן (1): הפסקה או הפסקה למנוחה שבין סיום חלק אחד לבין התחלת חלק שני.
3. בהשאלה מן (1): קטע מעבר, מוזיקלי בד"כ, בין חלקי מופע, בין חלקי ארוע או בין פרקי יצירה.

גיזרון

• מארמית: המילה "אתנח" (משורש נ־ו־ח, שהוראתו להניח, בבנין אתפעל) בסיומת ־תא הנקבית.^{[דרוש מקור]}

צירופים

• אתנחתא קומית

תרגום

• אנגלית: etnahta‏‏‏‏‏ (1), interlude‏‏‏‏‏ (3, 2)
• אנגלית: interlude‏‏‏‏

מידע נוסף

• ע"פ החלטה 2.2.3 בדקדוק של האקדמיה ללשון העברית "שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית". ברם, כלל זה מוציא מתוכו שמות פרטיים, כגון שמות טעמי המקרא. לכן בטקסטים מודרניים, אתנחתא במובנים (2) ו־(3) תיכתב: "אתנחתה". אתנחתא במשמעות (1) תוסיף להיכתב "אתנחתא".

ראו גם

• אתנח

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: טעמי המקרא