כנה

ערך זה עוסק בפעלים כִּנָּה וכֻּנָּה, בכִּנָּה (חרק) ובכַּנָּה (כַּן ומונח חקלאי). לערך העוסק בכֵּנֶה (צורה שגויה של כֵּן - מביע כוונות אמתיות); ראו כן ב.

כִּנָּה א

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	כינה
שורש וגזרה	כ־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין	פִּעֵל

1. קרא בשם.

   • ”זֶה יֹאמַר לַאדני אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַאדני וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה.“ (ישעיהו מד, פסוק ג)
   • ”הוא כינה עצמו “הינשוף האפור” באנגלית וסרב לנקוב בשמו האמיתי.“ (הינשוף האפור משורר אנדיאני שנתפרסם בעולם בשנות השלושים, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
   • ”העיתונאי יהודה נחשוני ז"ל, כינה אותו “משורר השואה”, וכתב עליו שלא נשמע כדוגמתו בישראל המתחדשת, ומבחינה זו יש בשירתו להדהים! ולא רק להפתיע.“ (סיפורו של ר' ראובן וינטרוב ז"ל, מאת רובי ויינטרויב, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מקור הפועל במקרא.

נגזרות

• כֻּנָּה (צורת הסביל)
• כנוי

תרגום

• אנגלית: name‏, call‏‏‏‏
• ספרדית: llamar‏‏‏‏, nombrar‏‏‏‏
• ערבית: سَمَّى‏‏‏‏

כִּנָּה ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כינה
הגייה*	kina
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	כ־נ־י/ה
דרך תצורה	משקל קִטָּל
נטיות	ר׳ כִּנִּים; כִּנַּת־, ר׳ כִּנֵּי־, ז'; כֵּן

כינה

1. חרק זעיר חסר כנפיים, מוצץ דם החי על עורם ובין שערותיהם של יונקים או על עורם של עופות.

   • ”וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּלעֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.“ (שמות ח, פסוק יג)
   • ”וכינה אין פרה ורבה והאמר מר יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים מינא הוא דמיקרי ביצי כינים“ (בבלי, מסכת שבת – דף קז, עמוד ב)

2. לשון חז"ל מזיק זעיר, כולל כינים, חרקים מזיקים בצמחים ופרות ותולעי מעיים.

   • ”רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים, הַדִּירָה וְהַכִּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה, כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם לֵחָה.“ (משנה, מסכת פרה – פרק ט, משנה ב)
   • ”חמשה דברים נאמרו בשום: משביע ומשחין ומצהיל םנים ומרבה הזרע והורג כנים שבבני המעיים.“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף פב, עמוד א)

גיזרון

• במקרא המילה מופיעה בצורות "כִּנִּים" ו"כִּנָּם": "וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" (שמות ח יג). צורת היחיד "כִּנָּה" אינה מופיעה. לפי כמה מהפרשנים, כִּנָּם היא צורת יחיד (שם עצם כללי) שבה ה הוחלפה ב-ם. כך לפי ראב"ע: "ותהי הכנם: שם המין. והמ"ם נוסף או הוא תחת ה"א ואינו שורש". לעומתו, רש"י מפרש: "הרחישה פדולייר"א [רחישת הכינים] בלע"ז", ללא התייחסות להחלפת אותיות. על־פי אבן־שושן, "כֵּן" בפסוק "וְישְׁבֶיהָ כְּמוֹ־כֵן יְמוּתוּן" (ישעיה נא ו) הוא צורת זכר יחיד, אולם רוב פרשני המקרא והתרגום לארמית ("ויתבהא אף אינון הכין ימותון") מבינים את הבטוי "כמו כן"= גם הם כך. והשווה ללשונות שמיות אחרות: באכדית: "kalmatu" ובארמית: "כַּלְמְתָא", "קַלְמְתָא".

צירופים

• כיני ערווה
• מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִּנִּים

תרגום

1. אנגלית: louse‏‏‏‏
2. אנגלית: vermin‏, worm‏‏‏‏

• ספרדית:

1. pedículo‏‏‏‏ (זכר), caranga‏‏‏‏ (נקבה; באל סלבדור), carángano‏‏‏‏ (זכר; בניקרגואה ובונצואלה), piojo‏‏‏‏ (זכר)

ראו גם

• טפיל
• כנם

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: כינים

כִּנָּה ג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כינה
הגייה*	kina
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	כ־נ־ן ב
דרך תצורה	משקל קִטְלָה
נטיות	ר׳ כִּנִּים; ס׳ כִּנַּת־

1. לשון חז"ל פיתול, כריכה.

   • ”ומכרסא לכנת מעיה, ומכנת מעיה לכרוכא קטינא, ומכרוכא קטינא לכרוכא עוביא.“ (ויקרא רבה, פרשה ג, סימן ד)
   • ”אמר רבי סימון: מעיה של אשה עשויה כינין כינין פיקין פיקין חבילין חבילין“ (ויקרא רבה, פרשה יד, סימן ג)
   • "אמר ר' שמואל בר נחמני: כנה הפנימית שלהם נשרת, ר' שמעון בן לקיש אמר: כנה החיצונה נשרת." (מדרש תהלים צג,ד)

גיזרון

• המילה קיימת גם בארמית, כגון בתרגום משלי שהמילה ”לְזוּת“ (משלי ד, פסוק כד) מתורגמת: "וכנתא". מקור המילה מאכדית: kanānu - עטף, ונמצאו גם שימושים של שורש knn/qnn בהוראת: עיוות, עקום, סלסול.
• בחז"ל מופיעה גם הצורה: "כינון": "וַיְכֹנְנֶךָ- רבי דוסתיי בן יהודה אומר: עשך כנונים כנונים מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חבירתה אי אתה יכול לעמוד." (ספרי דברים שט)
• בארמית המילה 'כִּנְתָּא' היא כינוי למעיים, ובעיקר למעי העקום. בסורית, ܟܸܢܲܬ ܫܸܪܵܐ (כִּנַת שִׁרָא) הוראתו: חבל הטבור.

מילים נרדפות

• פיתול

נגזרות

• כִּנֵּן

ראו גם

• כננית

קישורים חיצוניים

• מ' מורשת וי' קליין, השורש כנן בלשון חז"ל באנאלוגיה לאכדית, לשוננו מ,ב (תשל"ו).

כַּנָּה א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כנה
הגייה*	kana
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	כ־נ־ן
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר׳ כַּנּוֹת, ס׳ כַּנָּת

1. לשון המקרא שתיל, נֶטַע צעיר.

   • ”וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ, וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ.“ (תהלים פ, פסוק טז)
   • ”חבילה של גמי וכנה של שבחין וטומוס של שטרות ועורות כשאין עבודין - אם התקינן בעל הבית מטלטלין אותן, ואם לאו, אין מטלטלין אותן.“ (תוספתא, מסכת שבת – פרק יד, הלכה ד)

2. לשון חז"ל כַּן, דבר המשמש כבסיס.

   • ”כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶן, מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ - טָהוֹר, מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים וּמְקוֹם הַכַּנָּה - טָמֵא.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ז, משנה ו)
   • ”עד יום שחיזק בעוז ימינו ימיני / על כנת מכוני ביקשתי“ (בחדשי ישעי, מאת יוסף בן אביתור, באתר מאגרים)

3. עברית חדשה [חקלאות] השורשים וחלק הגזע התחתון של צמח, בד"כ עץ, שעליו מרכיבים צמח אחר.

   • רבים ממיני ההדרים מורכבים על כנת חושחש.

גיזרון

 1. מקביל לפיניקית: 𐤊𐤍 (כן) - שתיל, הרכבה. קרוב גם לאכדית: kannu - ענף, וכן לסורית: ܟܢܐ (כנא) - ענף. גזור משורש כ־נ־ן המקראי בהוראת: יסוד, בסיס, כי השתיל הוא היסוד שממנו גדל הצמח הגדול.

 2. משורש כ־נ־ן המקראי בהוראת: יסוד, בסיס. קיים בהוראות דומות גם בסורית: ܟܲܢܵܐ - בסיס, תֶּמֶךְ; ואכדית: kannu - מעמד לסיר. הפירוש במשנה אינו מוסכם, ויש שפירשו שהכוונה לכַּנָּה ב.

 3. שילוב של משמעויות 1-2.

פרשנים מפרשים

• ”וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ“ (תהלים פ, פסוק טז) - רוב הפרשנים הבינו מצד ההקשר שהכוונה 'נטיעה' של גפן (ע"פ פסוק ט' במזמור), וע"פ ההקבלה ל"בֵּן" שבהמשך הפסוק שמשמש בהוראה מושאלת ל'ענף'. אחרים פירשו שהכוונה 'גִּנָּה' ע"פ חילוף ג↔כ. רש"י פירש שהוא תואר: "המבוססת והמיושבת" (כמו הוראה 2), ורד"ק פירש בהוראת מכון (משורש כ־ו־ן, והדגש אינו לחסרון נ' שורשית), והוא כינוי לבית המקדש (השוו שמות ט,כט). ולדעת כמה מהפרשנים הוא פועל בציווי מוארך שהוראתו: 'כונן'.

תרגום

• אנגלית: stand‏, base‏, mount (2)

ראו גם

• הרכבה

קישורים חיצוניים

• האקדמיה ללשון העברית, עברית בצמיחה: כנה, אשבול, שוח, הבחלה, 03/02/2013.

כַּנָּה ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כנה
הגייה*	kana
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ כַּנִּים

1. לשון חז"ל (משמעות משוערת) מוט המשמש למדידה וסרטוט.

   • ”...וְהַכַּן, וְהַכַּנָּה, טְמֵאִים. וְכָל גֹּלְמֵי כְלֵי עֵץ, טְמֵאִים, חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יב, משנה ח)
   • ”האולר והקולמוסים והמטלטלות והמשקלות והעתידין והכן והכנה של זכוכית טהורין.“ (תוספתא, מסכת כלים בבא בתרא – פרק ז, הלכה יב)

גיזרון

• מיוונית: : kanṓn) κανών) - מוט, מוט מדידה, מוט מאזניים.

פרשנים מפרשים

• הערוך (כן2): "כן- האמה שמסרגלין בה הספרים והלוח שתחתיה. ויש מפרשים: הכן הוא עץ גדול וישקלו עליו הכספין, והכנא הם המאזנים שקורין בלע"ז אישתדיר"א (estadera)."

כַּנֵּה

1. שם עם בעת העתיקה

   • "חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן רֹכְלֵי שְׁבָא" (יחזקאל כז)