"תנו רבנן: בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו: טול פנס מפניהם והושיבם בחושך." (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט, עמוד א')
בתרבות השומרית-בבלית, ובלשון האכדית: אַשׁכֻּ או אַשׂכֻּ (ȧsakku (ašakku שימשו כשמם של שד מזיק,והמחלות להן הוא אחראי. בעוד הצירוף בִּית-אַשַׂכִּ (bit-asakki) שימש בהוראת: 'איזור אסור', 'אזור-טאבּוּ' [1]. ארמית, וסורית: 'חֲשַׁךְ' .
מצרית קדומה: (חֲאוֹ-דְגֵ'; ḫꜣwj) - לילה .להלן יצוגיו הפונטיים של ההירוגליף: (wSAw , אֻשֵׁ-אֻ , u̯-šȝ-ȝ-u̯) בהוראת אפילה או לילה, בתוספת יצוגיו הסמליים (2 הסמלים מימין): 𓇰 -לוגוגרמה המסמלת דברים הקשורים לאפילה, ובנוסף - ציור '3-קווים' כמייצג של לשון ריבוי:
"ויקרא אלהים לאור יום - אלו מעשיהן של צדיקים, ולחושך קרא לילה - אלו מעשיהן של רשעים." (בראשית רבה, פרשה ג', סימן ח')
"ולמה השמיע הקב"ה את קולו מתוך החושך ולא מתוך האור? משל למה הדבר דומה - למלך שהיה משיא את בנו ותלה בחופת בנו מסכות שחורות. אמר להן: יודע אני שאין בני ממתין עם אשתו אלא ארבעים יום, שלא תאמרו למחר המלך לא היה איסטרוגלוס ולא היה יודע מה שיארע לבנו. כך המלך זה הקב"ה, הבן אלו ישראל, והכלה זו תורה, והיה הקב"ה יודע שאין ישראל ממתינין בדברות אלא ארבעים יום. לפיכך השמיע קולו מתוך החושך" (ילקוט שמעוני, פרשת ואתחנן, רמז תתל"א)
"הפרת נדרים כל היום, יש בדבר להקל ולהחמיר. כיצד? נדרה בלילי שבת - יפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך, נדרה עם חשכה - מפר עד שלא תחשך, שאם חשכה ולא הפר - אינו יכול להפר" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ע"ו, עמוד ב')
יש הסבורים כי מקורו של פועל זה ושל הפועל חָסַךְ זהה, אך מקור זה עוד לא נמצא. בשפות שמיות אחרות כגון ארמית־סורית וערבית נמצאו מילים משורש דומה שהוראתן דומה.