מאפליה

מַאְפֵּלְיָה

עלטה, חשכה כבדה.
- "אבל העיר שנשא בה אשה, עמדה על הגבול בין ארץ־מאפליה ובין ארץ אשכנז הנאורה" ("המנושק", מיכה יוסף ברדיצ'בסקי)
- "מהו מאפלי' שמא אמרתי לכם שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה ואין מאפליה אלא הלקשה" (במדבר רבה, פרשה א', סימן ב')
- "הארץ שהתניתי ליתנה להם שמא אמרתי להם שהיא נאה והיא ארץ מאפליה" (ילקוט שמעוני, ירמיהו, רמז רסז)

המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה' הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?“ (ירמיהו ב, פסוק לא). פירושה המקורי היה כנראה "חשכת ה'" וכך היא קיבלה משמעות של חשכה כבדה. שם־עצם יחידאי אחר שבו קיימת הסיומת התאופורית יָה הוא שלהבתיה. במאמרו "בעקבות הלשון והספר פרק ח'" מוסר קוטשר כי בקרב מעתיקי המקרא הקדמונים התעוררה השאלה האם יש להעתיק את המילה כשני תיבות בצורת: "מאפל-יה" ,לבסוף הוחלט כמופיע לעיל "מאפליה" כ-תיבה אחת.

מצודת ציון: "מלשון אופל וחושך וכשבא להגדיל הדבר סומכו למלת יה".
רד"ק: "מאפליה מלה אחת, בשוא הלמ"ד ונקודתם מחלוקת בין הספרי'. יש ספרים שנקוד' מַאְפל' המ"ם בפתח והאל"ף בשוא, ויש ספרי' שנקוד בהם מְאַפּליה המ"ם בשוא והאל"ף בפתח והפ"א דגושה. ופירוש ארץ אפל, ולהגדיל האפל סמך אותו למלת י"ה".
רש"י: "ל' חושך".

"סבלתי כל יסורי שאול, כל מתי עולם קמו ויכתרוני… שדים, לצים ורוחות מאפליה הדריכוני מנוחה, עד כי התעלפתי…" ("ליל זוועה", יצחק לייבוש פרץ)
"כי אשוב לתור בימי העבר, אשר כולם גלוים לי, אראה אך מאפליה" ("פרורים", מרדכי צבי מאנה)